גישה חדשה ספציפית-למטופל לפרוצדורת TAVR (Transcatheter Aortic Valve Replacement) עשויה לצמצם משמעותית את הסיכון להשתלת קוצב לב קבוע, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אוגוסט בכתב העת JACC: Cardiovascular Interventions.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לזהות דרכים לצמצם את הסיכון להשתלת קוצב לב בפרוצדורות TAVR עם מסתם מתרחב עצמונית. מדגם המחקר כלל 248 חולים עם היצרות חמורה של מסתם הוותין, אשר השלימו פרוצדורת TAVR תחת טשטוש עם מסתם מתרחב עצמונית. הם בחנו גורמים רבים אשר השפיעו על השתלת קוצב קבוע.
חסם צרור הולכה ימני, אורך המחיצה הממברנוטית, בחירה בהתקן הגדול ביותר (Evolut 34 XL) ועומק שתל גדול מאורך המחיצה הממברנוטית ניבאו השתלת קוצב קבוע. מניתוח רב-משתני עלה כי רק עומק שתל גדול מאורך מחיצה ממברנוטית (יחס סיכויים של 8.04) ושימוש בהתקן Evolut 34 XL (יחס סיכויים של 4.96) היו מנבאים בלתי-תלויים של השתלת קוצב קבוע.
גישת MIDAS (Minimizing Depth According to the Membranous Septum) יושמה באופן פרוספקטיבי בסדרה של 100 חולים, כאשר הרופאים ניסו למקם את ההתקן בעומק קטן מאורך המחיצה הממברנוטית, במידת האפשר; גישה זו הובילה להפחתת שיעור השתלת קוצב קבוע מ-9.7% (24 מבין 248 חולים) בגישת הסטנדרטית ל-3.0% (p=0.035) וכן להפחתת שיעורי חסם צרור הולכה שמאלי מ-25.8% ל-9% (p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי באמצעות גישת MIDAS להשתלת מסתם וותין, פרוצדורת TAVR לוותה בשיעורים נמוכים מאוד של השתלת קוצב קבוע, אשר היו נמוכים יותר בהשוואה לגישה הסטנדרטית לביצוע הפרוצדורה.
JACC Cardiovasc Interv. Published online August 26, 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!