אין תועלת לאנגיוגרפיה כלילית מיידית בחולים לאחר החייאה עקב דום לב, ללא סימני התקף לב, כך עולה מתוצאות מחקר COACT, אשר פורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Cardiology ופורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
במסגרת המחקר הרב-מרכזי חולקו באקראי 552 חולים עם דום לב, ללא סימני אוטם לבבי עם עליות מקטע ST, לאנגיוגרפיה כלילית מיידית או אנגיוגרפיה כלילית שנדחתה עד החלמה נוירולוגית. בכל החולים הושלמה התערבות כלילית מילעורית, במידה והייתה התוויה לכך. תוצא הסיום העיקרי היה הישרדות לאחר 90 ימים. תוצאי סיום משניים כללו הישרדות לאחר 90 ימים עם תפקוד מוחי טוב או מוגבלות קלה או בינונית, נזק לשריר הלב, משך תמיכת קטכולאמינים, סמני שוק, הישנות טכיקרדיה חדרית, משך הנשמה מכאנית, דימום מג’ורי, הופעת נזק כלייתי חד, צורך בטיפול כלייתי חליפי, זמן עד להשגת טמפרטורת מטרה ומצב נוירולוגי בעת השחרור מיחידת טיפול נמרץ.
לאחר 90 ימים, 176 מבין 273 חולים (64.5%) בקבוצת אנגיוגרפיה מיידית ו-178 מבין 265 חולים (67.2%) בקבוצת אנגיוגרפיה מאוחרת שרדו (יחס סיכויים של 0.89, רווח בר-סמך 95% של 0.62-1.27, p=0.51). חציון הזמן עד לטמפרטורת מטרה עמד על 5.4 שעות בקבוצת אנגיוגרפיה מיידית ועל 4.7 שעות בקבוצת אנגיוגרפיה מאוחרת (יחס ממוצעים גיאומטריים של 1.19). לא תועדו הבדלים מובהקים בין הקבוצות ביתר תוצאי הסיום המשניים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב חולים לאחר החייאה מוצלחת עקב דום לב מחוץ לכותלי בית החולים וללא סימני אוטם לבבי עם עליות מקטע ST, גישת אנגיוגרפיה מיידית לא נמצאה עדיפה על אנגיוגרפיה מאוחרת בהערכת ההישרדות הכוללת לאחר 90 ימים.
New Engl J Med 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!