בחולים בהם הושלמה סגירת PFO (Patent Foramen Ovale) לאחר התקף איסכמי חולף או אירוע מוחי קריפטוגני, שיעורי ההישנות של אירועים מוחיים בטווח הארוך היה נמוך, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.
מטרת המחקר הייתה לקבוע את התוצאות הקליניות בטווח הארוך (לאחר למעלה מעשר שנים), כולל תמותה, אירועים איסכמיים והמורגיים, לאחר סגירת PFO בצנתור. לצורך כך, הם ערכו מחקר שכלל 201 חולים (גיל ממוצע של 47 שנים), בהם בוצעה סגירת PFO בשל תסחיף קריפטוגני (אירוע מוחי: 76%; התקף איסכמי חולף: 32%; תסחיף סיסטמי: 1%). בדיקת אקו-לב בוצעה לאחר 1-6 חודשים. החוקרים אספו נתונים אודות אירועים איסכמיים והמורגיים וטיפול בתרופות אנטי-תרומבוטיות לאורך חציון מעקב של 12 שנים והצליחו לעקוב אחר 96% מהחולים.
מהנתונים עולה כי בכל המקרים בוצעה סגירה מוצלחת של PFO, כאשר דלף שיירי זוהה ב-3.3% מהחולים בבדיקת אקו-לב במהלך המעקב. במהלך המעקב תועדו 13 מקרי תמותה, כאשר בכל המקרים התמותה הייתה עקב גורם שאינו מחלת לב וכלי דם. התקף איסכמי חולף או אירוע מוחי ללא מוגבלות תוארו ב-6 חולים ו-2 חולים, בהתאמה (0.08 אירועים מוחיים ל-100 שנות-מטופל; 0.26 התקפים איסכמיים חולפים ל-100 שנות-מטופל).
היסטוריה של הפרעת קרישה תועדה ב-15% מהחולים והחוקרים מצאו כי זו נוטה להיות מלווה בשיעור גבוה יותר של אירועים איסכמיים במהלך המעקב (P=0.067). אירועי דמם תועדו ב-13 חולים, כולל אירועי דמם מג’ורי (דימום תוך-גולגולתי) ב-4 חולים (כל המקרים תועדו תחת טיפול באספירין בזמן האירוע).
בסך הכול, 42 חולים הפסיקו את הטיפול האנטי-תרומבוטי לאחר חציון של שישה חודשים מסגירת PFO, בכל החולים הללו לא תועדו אירועים איסכמיים או המורגיים לאחר עשר שנים, בממוצע, מהפסקת הטיפול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי סגירת PFO לוותה בשיעור נמוך יותר של אירועים מוחיים איסכמיים לאחר למעלה מעשר שנות מעקב. אירוע דמם מג’ורי תועדו ב-2% מהחולים (כולם אירעו תחת טיפול נוגד-טסיות). חמישית מהחולים הפסיקו את הטיפול האנטי-תרומבוטי במהלך המעקב וצעד זה לא לווה בעליה באירועים איסכמיים לאורך המעקב הממושך.
J Am Coll Cardiol. Published online January 29, 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!