קרוב לאחד מכל עשרים חולים לאחר ניתוח מעקפים של העורק הכלילי השמאלי הראשי צפוי לפתח פרפור פרוזדורים ומדובר באחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאירועים מוחיים ותמותה בשלב מאוחר יותר, כך עולה מניתוח פוסט-הוק של מחקר EXCEL.
במחקר EXCEL נערכה השוואה בין ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים והתערבות כלילית מילעורית עם תומכן מצופה Everolimus בחולים עם מחלה של העורק הכלילי השמאלי הראשי ומדד STNTAX של עד 32 נקודות. בסקירה החדשה מצאו החוקרים כי 162 חולים אובחנו לראשונה עם פרפור פרוזדורים בממוצע 2.7 ימים לאחר רה-וסקולריזציה (8.9%). כל המקרים פרט לאחד תועדו בחולים לאחר ניתוח מעקפים (18% לעומת 0.1%).
חולים עם פרפור פרוזדורים לאחר-ניתוח שהו זמן ארוך כפליים בבית החולים, בהשוואה לאלו שלא פיתחו פרפור פרוזדורים לאחר הניתוח (14.3 לעומת 8.3 ימים), כאשר ב-20 חולים בוצע היפוך קצב.
בעת השחרור, 85.8% מהחולים שבו לקצב סינוס תקין. עם זאת, לאחר 30 ימים, הסיכון המתוקן לתוצא המשולב שכלל תמותה, אוטם לבבי, או אירוע מוחי, היה גבוה יותר בחולים עם פרפור פרוזדורים לאחר ניתוח מעקפים, בהשוואה לאלו שלא פיתחו את הפרעת הקצב.
לאחר שלוש שנים, הופעת פרפור פרוזדורים לאחר-ניתוח זוהתה כגורם מנבא בלתי-תלוי לאירועים מוחיים (יחס סיכון של 4.19), תמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 3.02) ותמותה קרדיווסקולארית (יחס סיכון של 4.86).
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לקבוע אם גישות למניעה או טיפול בפרפור פרוזדורים עשויות להביא לשיפור הפרוגנוזה של חולים אלו לאחר ניתוח מעקפים.
J Am Coll Cardiol. 2018;71:739-748
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!