במאמר שפורסם בכתב העת Circulation מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בחולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (Coronary Artery Bypass Grafting), עם אוטם קודם של שריר הלב וללא אוטם שריר הלב, טיפול כרוני בחסמי ביתא לווה בסיכון מופחת לתמותה בטווח הארוך וסיבוכים קרדיווסקולאריים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יש עדויות סותרות ממחקרים תצפיתיים אודות התועלת של חסמי ביתא בחולים לאחר ניתוח CABG. יתרה מזאת, היעילות של טיפול כרוני בחסמי ביתא בחולים אלו לאחר השחרור מבית החולים אינה ברורה.
מדגם המחקר כלל 5,926 משתתפים לאחר ניתוח מעקפים ששרדו עד לשחרור מבית החולים. החוקרים קבעו את שיעורי הטיפול וההיענות לטיפול בחסמי ביתא בחולים עם היסטוריה קודמת של אוטם שריר הלב ואלו ללא היסטוריה של אוטם שריר הלב. חסמי ביתא ניתנו תמיד ל-1,280 חולים (50.9%) עם היסטוריה של אוטם שריר הלב ו-1,642 חולים (48.1%) ללא היסטוריה של אוטם שריר הלב, לאחר ניתוח מעקפים.
בהשוואה לחולים שנטלו בקביעות את הטיפול בחסמי ביתא (2,922 חולים) הסיכון לתמותה מכל-סיבה היה גבוה יותר משמעותית בקרב חולים שנטלו את הטיפול באופן לא-עקבי (יחס סיכון של 1.96) ובאלו שלא נטלו את הטיפול מעולם תועד סיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 1.42) ותוצא משולב של סיבוכים קרדיווסקולאריים (יחס סיכון של 1.29).
בקרב משתתפים ללא היסטוריה של אוטם שריר הלב, יחס הסיכון לתמותה מכל-סיבה עמד על 1.70 באלו שנטלו חסמי ביתא באופן לא-עקבי ועל 1.23 באלו שלא טופלו מעולם בחסמי ביתא. במדגם החולים עם היסטוריה של אוטם שריר הלב, שיעורי התמותה היו גבוהים יותר בקרב חולים שנטלו את הטיפול באופן לא-עקבי (יחס סיכון של 2.14) ובאלו שלא נטלו כלל את הטיפול בחסמי ביתא (יחס סיכון של 1.59).
החוקרים קוראים לפתח גישות לשיפור שיעורי מתן מרשם לטיפול בחסמי ביתא בעת השחרור ושיפור ההיענות של המטופלים לטיפול בטווח הרחוק.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!