התוצאות הסופיות של מחקר SYNTAX, שערך השוואה בין ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים ובין PCI עם השתלת תומכן מצופה-תרופה בחולים עם מחלה כלילית מורכבת, מאשרות את המסר שהחל להופיע עם פרסום נתוני המחקר לאחר מספר שנים, לפיו במרבית החולים התוצאות טובות יותר לאחר ניתוח.

עם זאת, בעוד שבחולים בסיכון גבוה ובסיכון בינוני עם מחלה תלת-כלית צפויות תוצאות טובות יותר לאחר ניתוח, ובאלו בסיכון נמוך עם מחלה תלת-כלית התוצאות דומות בשני המקרים, אם כי עם שיעור רה-וסקולריזציה גבוה יותר במידה ומתאימים ל-PCI, הדבר אינו כך עם מחלה המערבת את העורק השמאלי הראשי. במקרים אלו, בקבוצות בסיכון נמוך ובינוני התוצאות עם PCI היו טובות כמו התוצאות עם ניתוח מעקפים, אם לא טובים יותר. ממצאים אלו דורשים מחקרים נוספים, ייתכן  כי הם מעידים כי מחלה של העורק השמאלי הראשי היא מחלה מעט שונה; ייתכן כי חולים אלו סובלים גם ממחלה בעורקי התרדמה.

לממצאי מחקר SYNTAX החשיבות הרבה ביותר מכל המחקרים הקודמים להשוואת הכנסת תומכנים אל מול ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, מאחר וזהו המחקר הראשון שהדגים זאת בחולים אמיתיים, בעוד ש-19 המחקרים הקודמים נערכו כולם בחולים שנבחרו בקפידה.

מחקר SYNTAX כלל 1,800 חולים ונערך באירופה ובארצות הברית, עם חלוקה אקראית של חולים עם מחלה מורכבת לניתוח מעקפים או PCI עם תומכן מצופה Taxus. מהתוצאות לאחר שנה אחת עלה כי PCI לא ענה על השולים שהוגדרו מראש להגדרת העדר-נחיתות, אם כי תוצא הבטיחות המורכב של תמותה/אירועים צרברווסקולאריים/אוטם לבבי היו כמעט זהים בשתי הקבוצות. שיעור האירועים המוחיים, מנגד, היה גבוה יותר בחולים לאחר ניתוח מעקפים. לאחר שנתיים, שיעור האירועים המשיך להתפצל, כאשר ניתוח מעקפים זוהה כגישה המועדפת, וכן זוהו סימנים חדשים לעליה בשיעור האוטמים הלבביים בחולים לאחר PCI.

הנתונים לאחר שלוש שנים אישרו כי בחולים בסיכון בינוני עם מחלה כלילית מורכבת לפי מדד SYNTAX התוצאות SYNTAX התוצאות טובות יותר עם ניתוח לב-פתוח, בהשוואה ל-PCI, ולאחר ארבע שנים, הנתונים הוכיחו לראשונה, כי יש הבדלים בשיעורי התמותה: שיעורי תמותה מכל-סיבה ותמותה לבבית היו גבוהים יותר משמעותית עם PCI, בהשוואה להתערבות ניתוחית. בנקודה זו, העלייה בשיעור האירועים המוחיים שזוהתה תחילה עם ניתוחים התייצבה גם כן.

כאשר החוקרים בחנו את הנתונים לאחר חמש שנים בחולים עם מחלה תלת-כלית בלבד, הם זיהו דפוס דומה: שיעור גבוה יותר משמעותית של רה-וסקולריזציה ושיעור גבוה יותר של סיבוכים לבביים וצרברווסוקולאריים עם PCI, עם תוצאות בטיחות טובות יותר עם ניתוח. עם זאת, התוצאות הושפעו ממורכבות הנגעים.

ממצאי המחקר מספקים מסר ברור לפיו ב-80% מהחולים עם מחלה תלת-כלית יש יתרון הישרדותי לניתוח מעקפים של העורקים הכליליים לאחר חמש שנים.

רק בחולים בסיכון נמוך (מד SYNTAX נמוך מ-22) התוצאות היו דומות עם PCI, אם כי עם שיעור גבוה יותר של רה-וסקולריזציה.

החוקרים מוסיפים כי הנתונים לאחר חמש שנים מהווים תת-הערכה של התועלת האמיתית של ניתוח, מאחר וכאשר בוחנים את עקומות ההישרדות, בעיקר עם מחלה תלת-כלית, הן נפרדות בצורה חדה לאחר חמש שנים, רמז לכך שעם מעקב נוסף, התועלת הצפויה תהיה אף גדולה יותר.

התוצאות לאחר חמש שנים עשויות להיות מעט שונות בחולים עם מחלה של העורק השמאלי הראשי. לרה-וסקולריזציה עם PCI פרופיל בטיחות ויעילות דומה לניתוח מעקפים ולכן מדובר בחלופה אפשרית לטיפול באוכלוסיית חולים זו, בפרט כאשר מדד SYNTAX נמוך או בינוני.

תוצאות PCI היו מצוינות בהשוואה לניתוח מעקפים באלו עם מחלה מבודדת של העורק השמאלי הראשי ואלו עם מחלה של העורק השמאלי הראשי ומחלת כלי דם נוסף, ללא הבדלים משמעותיים בשיעור האירועים הקרדיווסקולאריים וצרברווסקולאריים בין אלו שעברו ניתוח מעקפים ואלו לאחר PCI. הדבר היה נכון גם באלו עם מחלה של העורק השמאלי הראשי עם שני כלי דם נוספים.

אך באלו עם מחלה של העורק השמאלי הראשי ומחלה תלת-כלית, המטוטלת שוב נטתה לטובת ניתוח, כאשר שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים וצרברווסקולאריים עמד על 29.9% מהחולים שעברו ניתוח מעקפים, לעומת 44% מהחולים שעברו PCI (p=0.04).

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-European Association for Cardio-Thoracic Surgery

לידיעה במדסקייפ