באדיבות האגודה למלחמה בסרטן

סרטן ומחלות לב הן הסיבות המובילות לתמותה בעולם. בקרב חולים ומחלימים מסרטן יש שכיחות של מחלות לב וכלי דם (קרדיו-וסקולריות), כתוצאה מ”רעילות לבבית” (פגיעה בתפקוד, במבנה הלב ובכלי הדם ההיקפיים), הנובעת בעיקר מהטיפול התרופתי שהם קיבלו למחלתם. תרומתה של פעילות גופנית לבריאות הלב וכלי הדם בקרב חולי סרטן ומחלימים מהמחלה ידועה זה מכבר. כעת, חוקרים מאוניברסיטת סיינה באיטליה סקרו את הספרות המקצועית בתחום הפעילות הגופנית בקרב חולי סרטן, במטרה לבחון את השפעותיה המיטיבות, והאפשרות ולמנוע את התפתחותה של רעילות לבבית.

ירידה מתמשכת בתפקוד חדר הלב השמאלי (LV), הנובעת מהטיפול במחלת הסרטן והעלולה לגרום לכשל לבבי, מהווה גורם מרכזי לתמותה בטווח הארוך (עד 30 שנה) בקרב מחלימי סרטן, בייחוד בקרב אלה שחלו בסרטן בילדותם. עם זאת, החוקרים מציינים כי לעומת אנשים בריאים, חולי סרטן רבים נוטים להימנע מפעילות גופנית, ובין 70-53% ממחלימי הסרטן אינם מבצעים פעילות גופנית המומלצת לשמירה על בריאותם.

ממצאי המחקר הראו כי פעילות גופנית המבוצעת אחרי אבחנת סרטן, הן במהלך והן לאחר קבלת הטיפול האונקולוגי, עשויה להוות אמצעי מבטיח ויעיל לחולים ולמחלימים בנטרול ההשפעות השליליות של הטיפול התרופתי על מערכת הלב וכלי הדם (רעילות לבבית). 

להלן דוגמאות להשפעות המיטיבות של פעילות גופנית מפני הרעילות הלבבית בחולי ומחלימי סרטן, כפי שעלו מהממצאים:

• בקרב מחלימות מסרטן שד לא גרורתי, פעילות גופנית ממושכת המבוצעת בעצימות גבוהה הדגימה ירידה של 41% בסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם ושל 59% לירידה לתמותה ממחלות אלה.


• פעילות גופנית המבוצעת בעצימות גבוהה בקרב חולי סרטן האשכים שקיבלו טיפול כימי הדגימה שיפור באספקת החמצן ללב (ערכי VO2), וכך הפחיתה את הסיכון ב-25-10%.

ההנחיות העדכניות לגבי פעילות גופנית כוללות המלצה על ביצוע פעילות גופנית רבה ככל האפשר במהלך הטיפול האונקולוגי ותומכות בהתחלת הפעילות כבר בזמן האבחנה והטיפול בלא דיחוי, היות שהיא בטוחה לביצוע הן במהלך הטיפול והן אחריו. עם זאת, מומלצת הערכה קלינית חוזרת והתאמה מחודשת של תוכנית האימונים במקרה של הופעת תסמיני רעילות לבבית או פוטנציאל להימשכותם. החוקרים מציינים כי על חולים ומחלימים המקבלים טיפול קרינתי להימנע מאימונים גופניים במים, מכיוון שפעילות גופנית מיד אחרי טיפול קרינתי בקבוצת אוכלוסייה זו עלולה להדגים שינויים באק”ג ולהעיד על פגיעה לבבית.

לסיכום, פעילות גופנית המותאמת אישית לחולים ומחלימים מסרטן והמבוצעת הן במהלך הטיפול האונקולוגי והן לאחריו, עשויה לנטרל את הפגיעה הקרדיו-וסקולרית הנגרמת כתוצאה מהטיפול. הערכה קרדיו-וסקולרית הכוללת בדיקת מאמץ היא חיונית להתאמת תוכניות אימונים לקבוצת אוכלוסייה זו.

המחקר פורסם במהדורת  אוקטובר 2019 של כתב העת European Journal of Preventive Cardiology