ניתוח בריאטרי מלווה בירידה משמעותית בכאבי ברכיים בחולים שמנים, כמו גם ירידה ברגישות לכאב בשורש כף היד. ממצאים אלו תומכים בשינויים בריגוש מרכזי של כאב שחלו בחולים אלו, אשר איבדו בממוצע 29% ממשקל גופם הראשוני.

במסגרת המחקר גייסו החוקרים 67 חולים עם כאבי ברכיים ממרכז Nutrition and Weight Management Center בבוסטון. כל החולים אובחנו עם מדד מסת גוף של 35 ק”ג למטר בריבוע ומעלה, עם תחלואה נלווית על-רקע משקל גופם, או עם מדד מסת גוף של מעל 40 ק”ג למטר בריבוע, ללא תחלואה נלווית על-רקע השמנה.

מבין המשתתפים במחקר, 45 חולים השלימו ניתוח בריאטרי (מעקף קיבה בגישה לפרוסקופית או ניתוח שרוול קיבה לפרוסקופי) ו-22 טופלו שמרנית (דיאטה דלת-שומנים, עתירת חלבונים שכללה 1,200-1,500 קילוקלוריות ביום בנשים ו-1,500-1,800 קילו-קלוריות/יום בגברים עם מרשם לפעילות גופנית, עם ובלי תרופות Phentermine, Lorcaserin, Phentermine/Topiramate, Bupropion/Naltrexone, או Liraglutide).

כאב ורגישות לכאב נבחנו בתחילת המחקר ולאחר 12 חודשים, על-בסיס מדד WOMAC (Western Ontario and McMaster Univesitites Osteoarthritis Index). כאב תדיר הוגדר ככאב או נוקשות במרבית הימים במהלך 30 הימים האחרונים ונבחן ב-19 אתרים מעבר לברכיים. רגישות לכאב מכאני נבחנה על-בסיס סף PPT (Pressure Pain Threshold), באמצעות אלגומטר ידני שמוקם במרכז הפיקה של הברך הכי כואבת. כאתר בקרה, האלגומטר הונח על שורש כף יד ימין, אתר שלרוב אינו מושפע מאוסטיאוארתריטיס.

לאחר 12 חודשים, החוקרים מצאו כי הירידה הממוצעת במשקל הגוף עמד על 32.7 ק”ג (29%) בקבוצת הניתוח, לעומת 4.6 ק”ג (4.1%) בקבוצת הטיפול השמרני.

מדדי WOMAC ירדו בממוצע ב-4.9 נקודות בקבוצת הניתוח, אך בקבוצת הטיפול השמרני לא תועד שיפור משמעותי. החוקרים כותבים כי חלק גדול מהתחלואה הנלווית על-רקע השמנה משתפר עם ירידה של 5-10% במשקל הגוף, ולכן ירידה של 4.1% במשקל בקבוצת הטיפול השמרני לא לוותה בשיפור רגישות לכאב.

הסבילות לכאב בפיקה עלה משמעותית בחולים לאחר ניתוח (PPT של 133.3), אך לא השתנתה משמעותית בקבוצת הטיפול השמרני. באופן לא-צפוי, הסבילות לכאב בשורש כף היד עלה משמעותית בקרב חולים לאחר ניתוח (PPT של 103.8), אך לא בקבוצת הטיפול השמרני.

J Pain. 2017;18:1542-1550

לידיעה במדסקייפ