במקרים בהם קשה לאסוף נתונים אודות רגישות הליקובקטר פילורי לטיפול אנטיביוטי, מתן 14 ימי טיפול מרובע על-בסיס Bismuth מלווה בסיכויים הגבוהים ביותר להכחדת הזיהום החיידקי, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Gastroenterology.

החוקרים בחנו את ההנחיות האחרונות מטעם ה-European Helicobacter and Microbiota Study Group, ה-American College of Gastroenterology וה-Canadian Association of Gastroenterology/Canadian Helicobacter Study Group בכדי לזהות את אפשרויות הטיפול הטובות ביותר כנגד הליקובקטר פילורי.

כל קובץ הנחיות קבע המלצה חזקה לשימוש בנתוני רגישות לטיפול אנטיביוטי, כאשר אלו זמינים או ניתנים להשלמה, במטרה להבטיח בחירה הולמת של הטיפול האנטיביוטי ולמנוע התפשטות עמידות החיידק. החוקרים תומכים בהמלצה זו, אם כי הם מכירים בכך שנתונים אלו אינם זמינים בחלקים רבים ברחבי העולם.

במידה ופרופיל הרגישות לטיפול אנטיביוטי ידוע, אזי טיפול קו-ראשון צריך לכלול טיפול משולש עם מעכבי תעלות מימן ו-Amoxicillin לפתוגנים רגישים ל-Clarithromycin וטיפול מרובע על-בסיס Bismuth במקרים של פתוגנים עמידים ל-Clarithromycin.

במקרים בהם פרופיל הרגישות של החיידק אינו-ידוע יש מקום לטיפול מרובע על-בסיס Bismuth או טיפול מרובע על-בסיס אחר (בתלות בזמינות Bismuth). משך הטיפול האופטימאלי עדיין אינו-ידוע, אך נראה כי 14 ימי טיפול הם משך טיפול סביר, בפרט כטיפול קו-ראשון.

המומחים קוראים לנקוט בכל האמצעים האפשריים להבטחת הצלחה של ניסיון הטיפול הראשון, לא רק להפחתת עלויות, אלא גם להפחתת החרדה של המטופלים, השפעות שליליות של חיידקי מעי אחרים ועמידות לטיפול אנטיביוטי.

למרות שהעדויות בנושא מוגבלות, תכשירים פרוביוטיים עשויים לתרום להכחדת הליקובקטר פילורי ולשימור המיקרוביום של מערכת העיכול.

כאשר הטיפול נכשל, סביר להניח כי הדבר נובע מעמידות ל-Clarithromycin, Levofloxacin ו/או Metronidazole; יש להימנע מתרופות אלו, במידה והיו בשימוש בעבר, בניסיונות הטיפול הבאים להכחדת החיידק. טיפולי קו-שני צריכים לכלול טיפול מרובע עם Bismuth, או טיפול משולש עם Levofloxacin, בתלות ברגישות, תוך שמירת אפשרות טיפול משולש על-בסיס Rifabutin ומינון גבוה של טיפול כפול ב-Amoxicillin ומעכבי תעלות מימן לניסיונות הטיפול הבאים.

Gastroenterology 2019

לידיעה במדסקייפ