מתוצאות מחקר חדש עולה כי באנשים עובדים, הסובלים מכאבי גב תחתון, שיקום או פעילות גופנית הביאו להקלה בכאב, אך עם השפעה מעטה בלבד על סך ימי ההיעדרות ועל התפקוד הגופני.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את התועלת של שתי התערבויות פעילות, כמניעה שניונית של כאבי גב תחתון במסגרת רפואה תעסוקתית.

החוקרים ערכו סקר להערכת כאבי גב תחתון בקרב 2,480 משתתפים, עם שיעורי היענות של 71%, וחילקו באקראי 143 עובדים (66% גברים, בגיל 45 שנים) עם כאב גב תחתון לקבוצת שיקום (43 משתתפים), פעילות גופנית (43 משתתפים) או טיפול עצמי (40 משתתפים). היעדים העיקריים כללו כאב גב תחתון, ליקוי גופני ואיכות חיים בריאותית במשך שנתיים וימי היעדרות בשל מחלה במהלך ארבע שנים.

לאחר 12 חודשים, בהשוואה לטיפול עצמי, פעילות גופנית הביאה לירידה של 12- מ”מ במדדי כאב גב תחתון, עם שיפור איכות החיים הבריאותית לאחר 12 ו-24 חודשים (0.03), אך ללא שיפור בליקוי הגופני. ממוצע ההבדלים לימי היעדרות בשל מחלה בארבע שנים עמדו על 17- (היעדרות מכל סיבה) ו-15- (היעדרות בשל כאבי גב תחתון. פעילות גופנית הפחיתה את הסיכון לימי היעדרות בשל כאבי גב תחתון במהלך השנה השלישית והרביעית.

בהשוואה לטיפול-עצמי, שיקום הביא להקלה בכאבי גב תחתון לאחר שלושה חודשים (10- מ”מ) ולאחר שישה חודשים (10- מ”מ), אך ללא השפעה מועילה על איכות החיים הבריאותית או הליקוי הגופני. ממוצע ההבדלים בימי ההיעדרות בשל מחלה בארבע שנים היה 41- (סך ימי ההיעדרות) ו-5 (ימי היעדרות בשל כאבי גב תחתון). שיקום הקטין את שכיחות ימי היעדרות במהלך השנה הראשונה והשנייה וסך ימי ההיעדרות בשנה הרביעית.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב אנשים עובדים עם כאב גב תחתון קל יחסית, שתי ההתערבויות הביאו להקלה בכאב, אך ההשפעה על ימי ההיעדרות בשל מחלה וליקוי קוגניטיבי הייתה מינורית. פעילות גופנית הביאה לשיפור איכות החיים הבריאותית. גודל ההשפעה היה די קטן.

Occup Environ Med. 2012;69(1):12-20

לידיעה במדסקייפ