ממחקר, שפורסם במהדורת אוגוסט של Arthritis and Rheumatism, עולה כי Pramipexole (אגוניסט לרצפטור דופמין 3) יכול להפחית סימפטומים של פיברומיאלגיה.

מחקרים בעבר הדגימו את היעילות של Pramipexole בטיפול במחלת פרקינסון וסינדרום הרגל הלא רגועה (restless legs syndrome). הסיבה לסינדרום הרגל הלא רגועה אינה ידועה עדיין, אך היא יותר נפוצה בחולים עם פיברומיאלגיה בהשוואה לנבדקי ביקורת בריאים.

במחקר, שארך 14 שבועות, השתתפו 60 חולים עם פיברומיאלגיה, שחולקו רנדומאלית ביחס של 2:1 (פלצבו : Pramipexole) לקבל 4.5 mg של Pramipexole או פלצבו אוראלית כל ערב. חולים עם קו-מורבידיות ונכויות לא הוצאו מהמחקר, ומינונים קבועים של משככי כאבים או תרופות אחרות אושרו לשימוש.

המשתנה העיקרי, שנמדד היה שיפור במדד הכאב (VAS – 10-cm visual analog scale) לאחר 14 שבועות. המשתנים המשניים היו ניקודים בשאלוני FIQ (Fibromyalgia Impact Questionnaire), MDHAQ (Multidimensional Health Assessment Questionnaire), סקאלת שיפור כאב, רשימת 17 שאלות של HAM-d (Hamilton Depression Inventory) ו-BAI (Beck Anxiety Index).

בהשוואה לחולים, שקיבלו פלצבו, לאלה שקיבלו Pramipexole היו שיפורים יותר משמעותיים והדרגתיים בכאב, בעייפות, בתפקוד ובמצב הכללי. לאחר 14 שבועות, ניקוד כאב ה-VAS ירד ב-36% בקבוצת ה- Pramipexole וב-9% בקבוצת הפלצבו. ירידה בכאב בלפחות 50% קרתה ב-42% מהחולים, שקיבלו Pramipexole וב-14% מהחולים, שקיבלו פלצבו.

לקבוצת ה- Pramipexoleגם היו תוצאות טובות יותר בהשוואה לקבוצת הפלצבו בניקוד FIQ ובאחוזי השיפור בתפקוד (22% מול 0%), בעייפות (29% מול 7%), ובניקודים גלובליים ב-MDHAQ (38% מול 3%).   בהשוואה לנקודת ההתחלה חלק מהתוצאות הראו טרנד יותר טוב בטיפול ב- Pramipexole לעומת טיפול בפלצבו, אך הן לא הגיעו למשמעות סטטיסטית, כולל ירידה בניקוד פסיכיאטרי של MDHAQ (37% מול 28%), בניקוד BAI (39% מול 27%) ובניקוד HAM-d (29% מול 9%).

חרדה זמנית ואיבוד משקל היו תופעות הלוואי הכי נפוצות ,שדווחו בטיפול ב- Pramipexole. אף חולה לא נשר מהמחקר בשל חוסר יעילות של Pramipexole או בשל תופעות לוואי הקשורות אליו.

בקבוצה של חולי פיברומיאלגיה, 50% מהם, שנזקקו למשככי כאבים נרקוטים ו/או היו נכים, טיפול ב- Pramipexole שיפר ניקודים בהערכת כאב, עייפות, תפקוד ומצב כללי והוא היה בטוח ונסבל היטב.

מגבלות המחקר כוללות שימוש בתרופות נוספות בו זמנית, חוסר יכולת להסביר מדוע Pramipexole יכול לשפר ניקודי כאב, עייפות ותפקוד, כוח לא מספיק בכדי לנבא איזה שילוב של תרופות יכול להניב תגובה חיובית, משך קצר של טיפול, חוסר יכולת לקבוע את המינון האופטימלי והוצאת חולים מהמחקר, שהיה להם positional cervical myelopathy ן-OSA (obstructive sleep apnea) לא מטופלת.

לסיכום, גישת הטיפול החדשה המשתמשת באגוניסט של רצפטור דופמין 3 מציעה תקווה לחולים עם פיברומיאלגיה. יש צורך במחקר נוסף של טיפול ב- Pramipexole בכדי לקבוע מהם מנגנוני הפעולה שלו בחולי פיברומיאלגיה, מה הסיכונים והיתרונות ארוכי הטווח שלו, וכדי לאשר ממצאים אלה בחולים, שלא לוקחים תרופות נוספות בו זמנית.