מחקר חדש שפורסם ב-The Lancet הראה כי טיפול מכוון פנוטיפ עם Mepolizumab, נוגדן מונוקלונלי ל-IL5, בילדים עירוניים עם אסתמה אאוזינופילית המועדת להחמרה הפחית את מספר ההחמרות. לילדים שחורים והיספנים החיים בסביבות עירוניות בארה”ב יש תחלואה ותמותה עודפת מאסטמה. טיפולים המכוונים לפנוטיפ האאוזינופילי מפחיתים החמרות אסתמה במבוגרים, אך מעט נתונים זמינים על ילדים ובאוכלוסיות מגוונות. יתרה מזאת, המנגנונים המולקולריים העומדים בבסיס ההחמרות או נמנעים על ידי טיפולים מבוססי מערכת חיסון אינם מובנים היטב. מטרת המחקר הייתה לקבוע אם mepolizumab, נוסף לטיפול מבוסס הנחיות, הפחית את מספר החמרות האסטמה במהלך תקופה של 52 שבועות בהשוואה לטיפול מבוסס הנחיות בלבד.
בניסוי אקראי, כפול סמיות, מבוקר פלצבו, בתשעה מרכזים רפואיים עירוניים בארה”ב, ילדים בגילאי 6-17 שנים, שחיו בשכונות מוחלשות מבחינה סוציו-אקונומית והיה להם אסתמה המועדת להחמרה (מוגדרת כשתי החמרות בשנה הקודמת) ואאוזינופילים בדם עם לפחות 150 תאים לכל μL חולקו באקראי 1:1 ל-mepolizumab (6-11 שנים: 40 מ”ג; 12-17 שנים: 100 מ”ג) או זריקות פלצבו פעם ב-4 שבועות, בתוספת טיפול מבוסס הנחיות, למשך 52 שבועות. התוצא העיקרי היה מספר החמרות אסתמה שטופלו בקורטיקוסטרואידים סיסטמיים במהלך 52 שבועות.
בין ה-1 בנובמבר 2017 ל-12 במרץ 2020, 585 ילדים ובני נוער גויסו למחקר. מתוכם נסקרו 390 ו-335 עמדו בקריטריוני ההכללה והחלו במחקר. 290 עמדו בקריטריוני האקראיות, וחולקו ל-mepolizumab (n=146) או פלצבו (n=144) , ונכללו בניתוח intention to treat. בסופו של דבר 248 השלימו את המחקר. המספר הממוצע של החמרות אסתמה במהלך תקופת המחקר של 52 שבועות היה 0.96 (CI 95% 0.78-1.17) עם mepolizumab ו-1.30 (1.08-1.57) עם פלצבו (RR 0.73, 0.56-0.96, ; p=0·027) . תופעות לוואי שנוצרו בטיפול התרחשו ב-42 (29%) מתוך 146 משתתפים בקבוצת mepolizumab לעומת 16 (11%) מתוך 144 משתתפים בקבוצת הפלצבו, ולא יוחסו מקרי מוות ל-mepolizumab.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!