הטיפול במגנזיום לוריד נמצא בעבר כמסייע בהרחבת סימפונות במטופלים עם אסתמה חריפה וכן בהתקפים חריפים במחלת ריאות חסימתית כרונית (AECOPD ). ישנן עדויות שמתן מגנזיום בשאיפה (nebulised magnesium ) עשוי להועיל באסתמה חמורה חריפה . החוקרים שיערו כי טיפול אדג’וונטי חוזר של מגנזיום באמצעות השאפה עשוי להיות יעיל בטיפול גם ב-AECOPD .
המחקר היה כפול סמיות, אקראי ומבוקר, ובו מטופלים עם AECOPD שהגיעו לטיפול הנמרץ בשני בתי חולים בניו זילנד עם FEV 1 (forced expiratory volume in 1 s ) נמוך מ-50% שנחזה 20 דקות לאחר התחלת הטיפול ב-salbutamol במינון של 2.5 מ”ג ושל ipratropium במינון 500 μg בהשאפה (נבוליזציה).
המטופלים קיבלו טיפול ב- salbutamol במינון 2.5 מ”ג בשילוב עם 2.5 מ”ל isotonic magnesium sulphate במינון 151 מ”ג לכל מנה, או 2.5 מ”ל סליין כפלצבו שלוש פעמים שונות, 30 דקות בכל פעם בהשאפה.
החוקרים מדדו את ה-FEV 1 לאחר 90 דקות.
116 מטופלים חולקו לקבוצות הטיפול, 52 מתוכן שויכו רנדומלית לקבוצת המגנזיום האדג’וונטי. ב-90 דקות לטיפול, הFEV 1 הממוצע בקבוצת המגנזיום היה 0.78 בהשוואה ל-0.81 בקבוצת הסליין .
אף לא אחד מהמטופלים הזדקק לונטילציה לא חודרנית.
דווח על צורךב- 43/48 אישפוזים בקבוצת המגנזיום לעומת 56/61 בקבוצת הסליין , סיכון יחסי של 0.98 ברווח בר סמך של בין 0.86-1.1 , ללא הבדל מובהק סטטיסטי, עם P=0.69 .
החוקרים מסכמים כי מתן של מגנזיום בהשאפה כטיפול אדג’וונטי ל-salbutamol במטופלים עם AECOPD לא השפיע על ה- FEV 1 ושיעור האשפוזים הנדרש.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!