במאמר שפורסם בכתב העת Thorax מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הוספת מגנזיום סולפט באינהלציה לונטולין במסגרת הטיפול בהתלקחות חדה של מחלת ריאות חסימתית כרונית לא השפיעה על התפקוד הריאתי.
לדברי החוקרים, בעבר נמצא כי טיפול תוך-ורידי במגנזיום היא להרחבת דרכי האוויר בחולים עם אסתמה חדה חמורה, במחקרים קטנים להערכת הטיפול בהתלקחות חדה של מחלת ריאות חסימתית כרונית.
החוקרים ערכו מחקר כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו בחולים עם התלקחות חדה של מחלת ריאות חסימתית כרונית, שפנו לחדרי מיון בשני בתי חולים בניו-זילנד, עם מדד FEV1 (Forced Expiratory Volume in 1 second) נמוך מ-50%, עשרים דקות לאחר מתן ונטולין במינון 2.5 מ”ג ואיפרטרופיום במינון 500 מיקרוגרם באינהלציה.
החולים טופלו באינהלציית ונטולין, בשילוב עם מגנזיום סולפט איזוטוני במינון 151 מ”ג למנה (47 חולים), או סיליין איזוטוני (פלסבו, 64 חולים) בשלושה מקרים במרווחים של שלושים דקות. התוצא העיקרי היה מדד FEV1 לאחר 90 דקות.
מהתוצאות עולה כי לאחר 90 דקות, מדדי FEV1 בקרב מטופלים במגנזיום עמד על 0.78 ליטרים , בהשוואה ל-0.81 ליטרים בקבוצת הביקורת (הבדל של 0.026- ליטרים, p=0.67). אף אחד מהחולים במחקר לא נדרש להנשמה לא-פולשנית.
לאור הממצאים, החוקרים מסכמים וכותבים כי בשילוב הנתונים עם מחקרים קודמים, הממצאים תומכים בחשיבות מחקרים נוספים להערכת הטיפול במגנזיום בהתלקחות חדה של מחלת ריאות חסימתית כרונית יתמקדו בצורת טיפול תוך-ורידי.
Thorax published early online on 7 January 2013
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!