מחקר חדש מצא, כי רופאים בחדר מיון יכולים לאמץ יישום של הנחיות לאומיות לטיפול באסתמה ע”י התחלת טיפול אחזקה נוגד דלקת בילדים, שקיבלו טיפול עבור התקפי אסתמה אקוטיים.
במסגרת המחקר, העריכו החוקרים התערבות בחדר מיון ילדים, במטרה ליצור תפקיד חדש עבור רופאי חדר המיון בטיפול באסתמה.
באישורו של הרופא המטפל, ארבעים ילדים עם אסתמה פרסיסטנטית קיבלו דגימה של תרופות נוגדות דלקת, ומכתב המפרט את תכנית הטיפול נשלח בפקס לרופא המטפל ביום למחרת. המשך הטיפול נוגד הדלקת היה תלוי ברופא המטפל.
עשרים ושמונה מהחולים היו במעקב ע”י הרופא המטפל, והטיפול נוגד הדלקת המשיך ב-21 מתוכם.
חולה אחד נשר מהמעקב, ועשרים הנותרים קיבלו מרשם להמשך טיפול. אולם, רק שבעה מתוכם השלימו את הטיפול. כלומר, שליש מהחולים המשיכו בטיפול נוגד דלקת ארוך טווח לאחר ההתערבות הראשונית בחדר המיון.
החוקרים מציינים, כי ילדים עם אסתמה חמורה ופרסיסטנטית היו בעלי סיכוי גבוה יותר להיות במעקב ע”י הרופא המטפל ולהמשיך את ההתערבות.
לדברי החוקרים, הם היו מרוצים מהתוצאות, שכן כל החולים לא טופלו בנוגדי דלקת לפני המחקר, ולכן גם שינוי קטן בפיקוח על השימוש בתרופות עשוי להיתרגם לרווח גדול בטיפול בחולה, בתוצאות ובעלויות.
על הרופאים המטפלים לראות את החולים (בעיקר אלה עם אסתמה מתונה עד חמורה) על בסיס תכוף יותר, ולא רק בטיפול בהתקפים, במטרה לעקוב מקרוב אחר השימוש בתרופות האחזקה והתגובה להן, ובכדי להבהיר למשפחה את חשיבות המחלה של הילד.
מאחר שחדר המיון מסוגל לתפקד בהצלחה כנקודת ביקורת, המאשרת כי הילדים מקבלים טיפול אחזקה נוגד דלקת הולם, יש לעודד את הרופאים המטפלים להעריך לעיתים קרובות ככל האפשר את חומרת המחלה של מטופליהם, תוך שימוש באמצעי הנחייה עדכניים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!