במאמר שפורסם בכתב העת Nutrients מדווחים חוקרים מהמרכז הרפואי שיבא על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר בין רמות נמוכות של מגנזיום בדם ובין סיכון מוגבר לתמותה בטווח הארוך בחולים לאחר אוטם לבבי ללא עליות מקטע ST.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיים קשר בין רמות מגנזיום נמוכות בדם ובין גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם וטרשת עורקים. מטרתם כעת הייתה לבחון את הקשר בין רמות מגנזיום בדם בקבלה לאשפוז ובין התוצאות הקליניות בחולים שאושפזו בתמונה של NSTEMI (או Non-ST-Elevation Myocardial Infarction).
החוקרים השלימו ניתוח רטרוספקטיבי של כלל החולים שאושפזו בבית החולים שיבא באבחנה עיקרית של NSTEMI. הם לא כללו במחקר חולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת. במסגרת המחקר הושלמה השוואה בין רמות מגנזיום נמוכות בדם לפי רבעונים (רבעון 1: ריכוז מגנזיום בדם מתחת ל-1.9 מ”ג/ד”ל) ובין כלל החולים (רבעוני 2-4: ריכוז מגנזיום בדם של 1.9 מ”ג/ד”ל ומעלה).
מדגם המחקר כלל 4,552 חולים (70% גברים, גיל חציוני של 69 שנים) אשר היו במעקב לאורך חציון של 4.4 שנים. חציון ריכוז מגנזיום בדם ברבעון התחתון עמד על 1.7 מ”ג/ד”ל ובקרב אלו עם ריכוז מגנזיום תקין/גבוה חציון ריכוז מגנזיום בדם עמד על 2.0 מ”ג/ד”ל.
בקבוצת החולים עם ריכוז מגנזיום נמוך בדם החולים היו מבוגרים יותר (גיל ממוצע של 72 לעומת 67 שנים), עם שיעור נמוך יותר של גברים (64% לעומת 72%) ושיעור גבוה יותר של מחלות רקע, כולל סוכרת (59% לעומת 29%), יתר לחץ דם (92% לעומת 85%), פרפור פרוזדורים (6% לעומת 5%) (p<0.05 בכל המקרים).
מניתוח הישרדות עלה כי שיעורי התמותה המצטברים היו גבוהים יותר משמעותית לאחר ארבע שנים בקרב חולים בריכוז מגנזיום נמוך בדם (34% לעומת 22%, p<0.001).
במודל רב-משתני שכלל תקנון למין, מחלות רקע משמעותיות, התערבויות כליליות במהלך האשפוז והתפקוד הכלייתי, ריכוז מגנזיום נמוך בדם לווה בעליה של 24% בסיכון לתמותה במהלך המעקב (רווח בר-סמך 95% של 1.11-1.39, p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי רמות מגנזיום נמוכות בדם מלוות בסיכון מוגבר לתמותה ארוכת-טווח בחולים לאחר NSTEMI.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!