מחקר שפורסם לאחרונה בEuropean Heart Journal – הראה שטיפול ב-empagliflozin (ג’ארדיאנס) בשלב האקוטי אחרי אוטם לבבי נמצא יעיל יותר מפלסבו בהורדת רמות ביו-מרקרים לבביים ושיפור בפרמטרים אקוקרדיוגרפיים אחרי 26 שבועות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעכבי ה-Sodium-glucose co-transporter 2 (SGLT2) מפחיתים את הסיכון לאשפוזים על רקע אי ספיקת לב ולתמותה במטופלים עם אי ספיקת לב סימפטומטית. לעומת זאת, אין הרבה מידע בספרות על השפעת קבוצת תרופות אלה על מטופלים אחרי אירוע של אוטם לבבי אקוטי.
מדובר במחקר רב מרכזי, מבוקר-פלסבו, אקראי עם סמיות כפולה. 478 מטופלים עם אוטם לבבי אקוטי עם עליה במדידת creatine kinase (CK) מעל 800 U/L חולקו בצורה רנדומלית לקבל טיפול ב- empagliflozin 10 mg חד-יומי או פלסבו, תוך 72 שעות מביצוע צנתור קורונרי.
התוצא העיקרי היה השינוי במדד N-terminal pro-hormone of brain natriuretic peptide (NT-proBNP) לאחר 26 שבועות. התוצאים השניוניים כללו שינויים בפרמטרים אקוקרדיוגרפיים.
חציון ערך ה-NT-proBNP ההתחלתי היה 1,297 pg/ml (757-2,246). הירידה בערך ה-NT-proBNP היתה משמעותית גדולה יותר בקבוצת הטיפול ב-empagliflozin, בהשוואה לפלסבו – 15% פחות אחרי תקנון לפי ערך NT-proBNP התחלתי, מין וסטטוס סוכרת (רווח בר סמך 95% של 4.4- עד 23.6- , p=0.026).
בקבוצת הטיפול ב-empagliflozin השיפור בערך האבסולוטי של מקטע הפליטה של חדר שמאל היה משמעותית יותר גדול (1.5%, רווח בר סמך 95% של 0.2%- 2.9%, p=0.029), הירידה הממוצעת ביחס ‘E/e היתה גדולה ב- 6.8% (רווח בר סמך 95% של 1.3%-11.3%, p=0.015) והנפחים של חדר שמאל בסוף סיסטולה וסוף דיאסטולה היו נמוכים ב 7.5 מ”ל (רווח בר סמך 95% של 3.4-11.5 מ”ל, p=0.0003) ו-9.7 מ”ל (רווח בר סמך 95% של 3.7-15.7 מ”ל, p=0.0015) בהתאמה, לעומת קבוצת הפלסבו.
שבעה מטופלים אושפזו עקב אי ספיקת לב, מתוכם שלושה בקבוצת הטיפול ב-empagliflozin. אירועים חריגים אחרים שהוגדרו מראש היו נדירים וללא הבדל משמעותי בין הקבוצות.
החוקרים מסכמים שבמטופלים עם אירוע רצנטי של אוטם לבבי, טיפול ב-empagliflozin נמצא קשור לירידה גדולה יותר בערכי NT-proBNP בפרק זמן של 26 שבועות, בנוסף לשיפור משמעותי בפרמטרים תפקודיים ומבניים באקוקרדיוגרפיה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!