מחקר חדש שפורסם ב- European Heart Journalהראה כי הפחתה מוקדמת ומשמעותית של ערכי ה-LDL-C לאחר אוטם שריר הלב קשורה להפחתה משמעותית בכמות האירועים הקרדיו-וסקולרים ובתמותה מכל הסיבות.

ניסויים קליניים הוכיחו כי הפחתה של רמות כולסטרול מסוג ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (LDL-C) מפחיתה את כמות האירועים הקרדיו-וסקולרים. עם זאת, קשר זה טרם הודגם בתנאי עולם אמיתי (real-world setting). מטרת מחקר זה הייתה לחקור את הקשר בין שינויים ברמות ה-LDL-C ומינון סטטינים לבין פרוגנוזה לאחר אוטם שריר הלב (MI).

עורכי המחקר בחנו חולים שאושפזו עקב MI ועקבו אחר נתוני התמותה שלהם ואירועים קרדיו-וסקולרים משמעותיים שעברו. במסגרת המחקר נבדקו רמות ה-LDL-C לאחר ה-MI ובביקורי המעקב לאחר 6 שבועות ולאחר 10 שבועות.

סה”כ השתתפו במחקר 40,607 חולים עם זמן מעקב חציוני של 3.78 שנים. השינוי החציוני שנצפה ברמות ה-LDL-C היה ירידה של 1.20 מילימול/ליטר. חולים עם ירידה משמעותית יותר ברמות ה-LDL-C (1.85 מילימול/ליטר, אחוזון 75) לעומת חולים עם הפחתה נמוכה יותר ברמות ה-LDL-C (0.36 מילימול/ליטר, אחוזון 25) היו ביחס סיכון נמוך יותר (HR) לכל התוצאים שנבדקו במחקר (רווח בר סמך של 95%): תמותה ממחלות לב וכלי דם, MI ושבץ איסכמי 0.77 (0.700.84); תמותה מכל הסיבות 0.71 (0.630.80); תמותה ממחלות לב וכלי דם 0.68 (0.570.81); תמותה מ-MI 0.81 (0.730.91); שבץ איסכמי 0.76 (0.620.93); אשפוז עקב אי ספיקת לב 0.73 (0.630.85), ורה-וסקולריזציה של העורקים הכליליים 0.86 (0.790.94). חולים עם ירידה של כ-50% ברמות ה-LDL-C שנטלו סטטינים במינון גבוה בעת השחרור היו בעלי שכיחות נמוכה יותר של כל התוצאים שנבדקו בהשוואה לאלו שנטלו סטטינים במינון נמוך יותר.

המחקר הראה שהפחתה מוקדמת יותר של LDL-C וטיפול אינטנסיבי יותר בסטטינים לאחר MI היו קשורים לסיכון מופחת לכל התוצאים הקרדיו-וסקולרים שנבדקו ולתמותה מכל הסיבות. ממצאי מחקר זה תומכים בנתוני ניסויים קליניים קודמים שהצביעו על כך שהורדה מוקדמת יותר של LDL-C לאחר MI נותנת את התועלת הגדולה ביותר.

הערת מערכת: בהקשר זה הנכם מוזמנים לצפות בהקלטת הוובינרבה הושקו ההנחיות הישראליות החדשות לטיפול בהיפרליפדמיה, השמות דגש על הפחתה של 50% לפחות ברמת LDL-C במטופלים בסיכון גבוה מאוד, כמו אלה שעליהם מדווח מחקר זה, תוך שימוש במקרה הצורך במעכבי PCSK9.

למאמר במדסקייפ