החלפת מתן תוך-ורידי של פנטניל לטובת מתן תוך-ורידי של פראצטמול בחולים עם אוטם לבבי עם עליות מקטע ST הוביל להקלה דומה בכאב, אך לצד רמות טובות יותר של Ticagrelor הן מיד לאחר התערבות מילעורית ראשונית והן שעה לאחר הפרוצדורה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכנס ה-EuroPCR.
מחקר ON-TIME 3 היה מחקר רב-מרכזי, בתווית-פתוחה, בשלב 4, שכלל 195 חולים עם אוטם לבבי עם עליות מקטע ST ודיווח-עצמי על מדד כאב של לפחות 4 נקודות בסולם של 0-10. המשתתפים קיבלו Ticagrelor בלעיסה באמבולנס, בשילוב עם מתן תוך-ורידי של 1,000 מ”ג של פראצטמול או פנטניל במינון 1-2 מק”ג/ק”ג.
החוקרים מדווחים כי רמות Ticagrelor בדם היו גבוהות יותר משמעותית בקבוצת הטיפול התוך-ורידי בפראצטמול, כאשר אלו נמדדו מיד לפני התערבות כלילית מילעורית (151 ננוגרם/מ”ל לעומת 60 ננוגרם/מ”ל בקבוצת הטיפול בפנטניל) מיד לאחר ההתערבות (326 לעומת 115 ננוגרם/מ”ל) ושעה לאחר הפרוצדורה (488 לעומת 372 ננוגרם/מ”ל).
עם זאת, לא תועדו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בערכי PRU (Platelet Reactivity Units) שנמדדו מיד לאחר התערבות כלילית מילעורית.
החוקרים מסבירים כי לממצאי המחקר עשויות להיות השלכות על הטיפול בחולים עם STEMI עוד לפני ההגעה לבית חולים מאחר ולעיכוב הטסיות הפוטנטי של מעכבי P2Y12 חשיבות רבה להצלחת התערבות כלילית מילעורית בחולים עם STEMI. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים, גדולים וממושכים יותר, בכדי לתת תשובה טובה יותר בנושא זה.
מתוך כנס ה-EuroPCR
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!