מנתונים שפורסמו בכתב העת Circulation עולה כי טיפול ב-Alirocumab (פראלואנט), כתוספת לטיפול אינטנסיבי בסטטינים, עשוי להפחית את שיעורי התמותה לאחר תסמונת כלילית חדה, בפרט במידה והטיפול ניתן למשך לפחות שלוש שנים, ריכוז חלקיקי LDL עומד על 100 מ”ג/ד”ל ומעלה, או אם הושגו רמות LDL נמוכות.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את ההשפעות של Alirocumab על שיעורי התמותה לאחר תסמונת כלילית חדה. מחקר ODYSSEY OUTCOMES הינו מחקר כפל-סמיות, אקראי, להשוואת Alirocumab או פלסבו ב-18,924 משתתפים עם אבחנה של תסמונת כלילית חדה שאירעה 1-12 חודשים מוקדם יותר ופרופיל שומנים אתרוגני למרות טיפול אינטנסיבי בסטטינים. מינון Alirocumab הותאם באופן סמוי להשגת יעד LDL בטווח 25-50 מ”ג/ד”ל.

החוקרים בחנו את ההשפעות של הטיפול על תמותה מכל-סיבה, כמו גם תמותה עקב מחלות לב וכלי דם ותמותה מסיבות אחרות.

במהלך חציון מעקב של 2.8 שנים תועדו 334 מקרי תמותה (3.5%) בקבוצת הטיפול ב- Alirocumab ו-392 מקרי תמותה (4.1%) בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון של 0.85, p=0.03). ממצאים אלו מירידה לא-מובהקת בשיעורי תמותה קרדיווסקולארית (2.5% לעומת 2.9%, בהתאמה, p=0.15) ותמותה לא-קרדיווסקולארית (1.0% לעומת 1.3%, p=0.06) עם Alirocumab.

מניתוח הנתונים אודות 8,242 משתתפים עם מעקב במשך לפחות שלוש שנים עלה כי Alirocumab הפחית את שיעורי התמותה (יחס סיכון של 0.78, p=0.01). בחולים עם אירועים קרדיווסקולאריים לא-פטאליים תועד סיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולארית ולא-קרדיווסקולארית. הטיפול ב- Alirocumab הפחית את שיעור האירועים הקרדיווסקולאריים הלא-פטאליים (p<0.001) ולכן ייתכן כי הפחית את מספר מקרי התמותה הלא-קרדיווסקולארית.

מניתוח פוסט-הוק עלה כי בהשוואה לחולים עם רמות LDL נמוכות יותר, באלו עם רמות LDL של 100 מ”ג/ד”ל ומעלה בתחילת הדרך תועד סיכון אבסולוטי גבוה יותר לתמותה ותועלת גדולה יותר מבחינת התמותה בעקבות טיפול ב- Alirocumab (יחס סיכון של 0.71; p=0.007).

בקבוצת הטיפול ב- Alirocumab נרשמה ירידה בשיעורי התמותה מכל-סיבה עם השגת יעד LDL של מתחת ל-30 מ”ג/ד”ל לאחר ארבעה חודשי טיפול.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על התועלת של טיפול ב-Alirocumab, כתוספת לטיפול אינטנסיבי בסטטינים, בחולים לאחר תסמונת כלילית חדה, עם טיפול הניתן למשך לפחות שלוש שנים.

Circulation