בסקירה שפורסמה בכתב העת Current Diabetes Reports סקרו מומחים את המנגנונים המולקולאריים בבסיס התועלת הקרדיווסקולארית של תרופות לאיזון סוכרת. הם כותבים כי מעבר להשפעות על איזון רמות הסוכר בדם, שתי משפחות תרופות ספציפיות, מעכבי SGLT2 (Sodium Glucose Co-Transporter-) ואגוניסטים לקולטן ל-GLP (Glucagon-Like Peptide) הפחיתו שיעור סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים בחולים עם סוכרת מסוג 2 בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם.
בסקירה המובאת להלן מסכמים הכותבים את העדויות העדכניות בנוגע למנגנונים המולקולאריים בבסיס התועלת הקרדיווסקולארית של תרופות אלו.
ההשפעות הקרדיווסקולאריות של מעכבי SGLT2 ואגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 נובעות משני מסלולים נפוצים וייחודיים: (1) מספר מתווכים של סיבוכים מאקרווסקולאריים ומיקרווסקולאריים, בפרט תהליכי דלקת וטרשת, פגיעה בתפקוד אנדותל על-רקע עקה חמצונית ופרוליפרציה וייצור ROS (Reactive Oxygen Species) בתאי שריר חלק בכלי דם ותרומבוזיס; (2) לתכשירים אלו גם השפעה המודינאמית דרך שיתון/הפרשת נתרן בשתן ומערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון.
הסקירה מדגישה כי בעוד שתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 פועלות באופן ישיר על תאי כלי הדם (תאי אנדותל ותאי שריר חלק), ההשפעות של מעכבי SGLT-2 כוללות הפעלה של מסלולי מעבר אותות, המונעים רימודלינג של כלי דם. הן למעכבי SGLT-2 והן לאגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 השפעות המודינאמיות הסותרות את הרימודלינג הלבבי השלילי.
Current Diabetes Reports (2018), 18:45
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!