ב-4 העשורים מאז ש GruentzigAndreasפתח בעזרת צנתר בלון(שפיתוחו החל במטבחו הפרטי) את העורק הכלילי השמאלי הקדמי, חל שיפור מתמיד בציוד ובשיטות התערבות מלעורית (ר”ת PCI), אשר הפך את הפעולה כמצילת חיים בעת STEMI ובטוחה גם בתעוקה יציבה סימפטומטית ללא תגובה לטיפול מיטבי.

הסיכון לסיבוכים הקשים בעתPCIהמתבצע במחלה היציבה, הכוללים אוטם בגלל קרע של טרשת (כאוטם מטיפוס 1 ר”ת MIT1), או פקקת חדה של תומכן, או שבץ ומוות נדירים כיום.

לעומתו,שחרור של סמני נזק מיו קרדיאליהניתנים לגילוי בנסיוב (בעידן הטרופונין הרגיש Hs-cTn),שכיח, אך ההגדרה, המינוח והתוצאים לטווח הרחוק יותר, עדיין קונטרוברסליים.

מטרות המחקר:

להעריך את השכיחות, גורמי הסיכון והתחזית של אירועיאוטם פרי פרוצדורלי Periprocedural MIבמטופלים העוברים PCI אלקטיבי. בהסתמך עלההגדרה השלישית של אוטם אוניברסאלי מ 2012 ניתן להבחין ב 3 קטגוריות עם עליית טרופונין לאחרPCIאלקטיבי ורק 2 מוגדרות כאוטם:

·     כType 4a MIעלייה ברמת טרופונין מעלפי 5מסף אחוזון 99% (במחקרHs-cTnT14X5 = מעל 70 ngl), עד 48 שעות לאחר ה PCI, עם ביטוי קליני, ב אק”ג , ובצנתור או עדות להרס מיוקרד.

·     כType 4b MIאוטם בעקבות פקקת תומכן חדה Acute ST

·    או כmyocardial injuryפגיעה מיו קרדיאלית כאשר העלייה בHs-cTnTבין 14-70ngl  או אפילו מעל 70 אך ללא ביטוי קליני.

שיטות ותוצאות:

מדגם המחקר כולל 1390 מטופלים עוקבים אשר עברו PCI אלקטיבי במרכז אוניברסיטאי בפריס משך שנתיים מ2014 עד סיום 2015 עם טרופונין תקין לפני הפעולה. בוצע ניתוח סטטיסטי רב משתנים לזיהוי גורמי סיכון בלתי תלויים של  Periprocedural MIוmyocardial injuryויחסם של אלה לתוצאים קליניים של 30 יום ושנה.

להמשך הסקירה באתר האיגוד הקרדיולוגי