במאמר שפורסם בכתב העת Heart מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הסיכון לדימום במהלך טיפול נוגד-טסיות כפול בחולים עם תסמונת כלילית חדה ניתן לניבוי באופן מהימן על-בסיס מספר מאפיינים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול נוגד-טסיות כפול עם אספירין ומעכב P2Y12 מומלץ לתקופה של לפחות 12 חודשים בחולים לאחר תסמונת כלילית חדה, עם משך טיפול קצר יותר באלו עם סיכון מוגבר לדימום. עם זאת, אין כלים המסייעים בהחלטה ומנבאים את הסיכון הפרטני לדימום במהלך טיפול זה.
החוקרים ביקשו לפתח מודל ניבוי סיכון לדימום לאורך זמן ולצורך כך אספו נתונים אודות 9,240 חולים עם אנגינה לא-יציבה/אוטם לבבי ללא עליות מקטע ST ממחקר TRILOGY ACS.
החוקרים זיהו 10 גורמים מנבאים משמעותיים של דימום חמור/מסכן-חיים/מתון שאינו על-רקע ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים במודל GUSTO (Global Use of Strategies to Open Occluded Arteries): גיל, מגדר, משקל, אוטם לבבי ללא עליות מקטע ST (לעומת אנגינה לא-יציבה), אנגיוגרפיה שבוצעה לפני הקצאה אקראית, מחלת כיב פפטי קודמת, קריאטינין, לחץ דם סיסטולי, המוגלובין וטיפול בחסמי ביתא.
חמשת המנבאים המשמעותיים של דימום מג’ורי או מינורי לפי מודל TIMI (Thrombolysis In Myocardial Infarction) כללו גיל, מגדר, אנגיוגרפיה שבוצעה לפני הקצאה אקראית, קריאטינין והמוגלובין. המודלים הדגימו יכולת ניבוי טובה (c=0.78 למודל GUSTO ו-c=0.023 למודל TIMI).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מודלים אלו עשויים לסייע בהערכת מאזן סיכון-תועלת בנוגע למשך טיפול נוגד-טסיות כפול בחולים לאחר תסמונת כלילית חדה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!