ע”פ סקירה שיטתית ומטה-אנליזה חדשה מה-Am J Clin Nutr
עולה כי רמות צריכה גבוהות בתזונה ובדם של מגנזיום קשורות בקשר הפוך לסיכון להתפתחות מחלות קרדיווסקולריות.
ברקע מציינים החוקרים כי חסר קליני במגנזיום והגבלות ניסיוניות של מגנזיום בתזונה מעלות הסיכון לאריתמיות קרדיאליות. עם זאת, לא ברור אם רמות המגנזיום בצריכה התזונתית או בדם משפיעות על הסיכון למחלה קרדיווסקולרית (CVD) , לרבות מחלת לב איסכמית (IHD) קטלנית.
מטרת הסקירה השיטתית והמטה-אנליזה היו לבחון באופן פרוספקטיבי קשר בין רמות מגנזיום בצריכה ובדם עם הופעת CVD , IHD ו-IHD קטלני.
החוקרים ביצעו סקירה שיטתית של הספרות ומאגרי מידע ללא הגבלות שפה, עד מאי 2012 . מבין 2,303 מחקרים שנסקרו , 16 נמצאו מתאימים לקריטריוני ההכללה שנקבעו. החוקרים ביצעו רגרסיה לינארית הקשורה לרמות מגנזיום תוך שימוש במטה-רגרסיה עם אפקט רנדומלי. במחקרים אלה נכללו כ-313,000 משתתפים וזוהו בהם 11,995 מקרי CVD ועוד 7,534 מקרי IHD מהם 2,686 היו פטאליים.
החוקרים מדווחים שעלייה ברמת המגנזיום בדם בכל 0.2 ממו”ל/ל’ הייתה קשורה עם סיכון נמוך יותר של 30% ל-CVD (סיכון יחסי 0.7 , רווח בר סמך 0.56-0.88 לכל 0.2 ממו”ל/ל’), וכן נטייה לסיכון מופחת ל-IHD (סיכון יחסי 0.83 ברווח בר סמך של 0.75-1.05) ול-IHD פטאלי (סיכון יחסי 0.66 ברווח בר סמך של 0.37-1.00).
תוספת צריכה של 200 מ”ג /ליום מגנזיום בתזונה לא הייתה קשורה באופן מובהק ל-CVD (סיכון יחסי של 0.89 , ברווח בר סמך של 0.75-1.05 ) אך הייתה עם ירידה מובהקת בסיכון ל-IHD של 22% (יחס סיכון 0.78, ברווח בר סמך של 0.67-0.92 ו-p<0.001).
הקשר בין צריכת מגנזיום בתזונה ל-IHD פטאלי היה לא ליניארי (P<0.001) , עם קשר הפוך מעבר לרמת סף של צריכה של 250 מ”ג ליום (סיכון יחסי 0.73, ברווח בר סמך של 0.62-0.86) , בהשואה לצריכה נמוכה יותר.
מסקנת החוקרים היא שרמות מגנזיום בדם ובצריכה התזונתית קשורות באופן הפוך ל-CVD , מה שתומך בצורך לבצע מחקרים קלינים בכדי להעריך את התפקיד הפוטנציאלי של מגנזיום במניעת מחלת לב ומחלת לב איסכמית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!