לפי תוצאות ממחקר ה- MADIT-II עולה, כי טיפול בהשתלה של דה-פיברילטור מושתל (ICD), יעיל כאשר הוא נעשה יותר מ- 6 חודשים אחרי הרה-ווסקולריזציה, בחולים עם מחלת לב כלילית (CHD).

עד עתה הוכח כי טיפול ב- ICD, משפר את ההישרדות של חולים עם CHD וחוסר תפקוד של חדר שמאל (LV), ב- 30% עד 54%. המחקרים שהדגימו את השיפור בהישרדות, לא כללו מידע על הצינתורים ההתערבותיים (PCI) וניתוחי המעקפים (CABG) שעברו החולים, בנוסף להשתלה של ה- ICD. החוקרים במחקר זה ביקשו לבדוק, האם ומתי יש להשתיל ICD בחולים עם CHD שעברו רה-ווסקולריזציה.

במחקר השתתפו 951 חולים עם אוטם שריר לב (MI) קודם, מקטע פליטה (EF) חדר שמאל של מתחת ל- 30%, שעברו רה-ווסקולריזציה לפני תחילת המחקר. החולים הוקצו באופן אקראי לקבלה של ICD וטיפול שגרתי (580 חולים) או לטיפול שגרתי בלבד (371).

החוקרים מצאו, כי טיפול ב- ICD אינו קשור בשיפור בתמותה הכוללת לעומת טיפול שגרתי, בחולים שעברו את ההשתלה זמן קצר אחרי רה-ווסקולריזציה. שיעור התמותה של חולים שעברו טיפול ב- ICD, פחות מ- 6 חודשים אחרי רה-ווסקולריזציה, עמד על 10%, שיעור דומה לזה של חולים שקיבלו טיפול שגרתי. שיעור התמותה של חולים שעברו טיפול ב- ICD, יותר מ- 6 חודשים אחרי הרה-ווסקולריזציה, היה קטן ב- 36% יחסית לחולים שקיבלו טיפול שגרתי. החוקרים מדווחים, כי גם שיעור התמותה הקשור ההפרעות קצב (מוות פתאומי), בחולים שעברו טיפול ב- ICD יותר מ- 6 חודשים אחרי הרה-ווסקולריזציה, היה משופר.

החוקרים טוענים, כי ב- 6 החודשים הראשונים שאחרי רה-ווקולריזציה, ישנו סיכון קטן יחסית לתמותה כתוצאה מהפרעות קצב. החוקרים מציעים כי בתקופה זו, השתלה של ICD לחולים עם חוסר תפקוד של חדר שמאל, תישקל באופן נפרד לכל חולה.

Heart Rhythm. 2005;2 (15 suppl):S32. Abstract AB17-2.

לידיעה המלאה במדסקייפ