תוצאות מחקר ה- Defibrillator in Acute Myocardial Infarction Trial (DINAMIT), שהוצגו בכנס השנתי של ה- ACC, מראות כי להשתלה של implantable cardioverter defibrillators (ICDs) מוקדם לאחר אוטם לבבי, אין יתרון בהפחתת התמותה הכללית בהשוואה לטיפול תרופתי אופטימלי. למעשה, נראה כי השימוש ב- ICDs מגביר את שיעור התמותה שאינה על רקע הפרעות בקצב הלב.

המחקר הפרוספקטיבי כלל 676 חולים, 6 עד 40 ימים לאחר אוטם, עם תפקוד ירוד של חדר שמאל, ווריאביליות מופחתת של קצב הלב. החולים חולקו אקראית להשתלה של ICD בנוסף לטיפול תרופתי, או לטיפול תרופתי בלבד. מעקב ממוצע נמשך 30 חודשים.

מרבית החולים היו גברים, בגיל ממוצע של 62 שנים. כשליש עברו אוטם קודם, כ- 15% עברו צינתור בעבר וכ- 30% היו חולי סוכרת. כשליש מהחולים לא עברו טיפול רה-פרפוזיה. הטיפול התרופתי כלל שיעור גבוה של שימוש בחסמי בטא, מעכבי ACE, טיפול להפחתת שומנים ותרופות נוגדות טסיות.

במהלך המעקב נרשמו 120 מקרי מוות. לא נרשם הבדל משמעותי בשיעור המוות בשתי הקבוצות, אולם בקבוצת ה- ICD נרשם שיעור נמוך משמעותית של מקרי מוות על רקע הפרעות קצב, בהשוואה לקבוצת הביקורת; 1.5% לעומת 3.5%, בהתאמה.

אולם, ההפחתה בתמותה על רקע זה קוזזה על ידי עליה בלתי צפויה בתמותה שלא על רקע הפרעות קצב, 6.1% בקבוצת ה- ICD, בהשוואה ל- 3.5% בקבוצת הביקורת. מרבית מקרים אלו היו על רקע קרדיווסקולרי, ולא דווחו כל מיקרי מוות על רקע השתלת ההתקן.

ניתן לשער כי השתלה מוקדמת של ICD לאחר אוטם של שרירי הלב, משנה את מנגנון המוות, ממוות על רקע הפרעות קצב, למוות מסיבות קרדיווסקולריות אחרות, אומרים החוקרים. המחקר מראה כי אין הצדקה להשתלה מוקדמת של ICD לאחר אוטם חריף, הם מסכמים. יתכן כי מוטב לבצע את ההשתלה מאוחר יותר, ולאפשר ריפוי שלם של השריר, הוצע בכנס.

לידיעה במדסקייפ