מאת ד”ר יוליה וקסמן

במחקר רטרוספקטיבי נמצאה שכיחות גבוהה יותר של אנאוריזמות ודיסקציות בחולי סרטן המטופלים בתרופות אנטיאנגיוניות. מדובר באנליזה של מאגר נתונים של ה- WHO שנקרא VigiBase שהראתה שדיסקציות ואנאוריזמות דווחו פי שלוש בטיפול בתרופות אנטיאנגיוגניות לעומת תרופות אחרות לטיפול בסרטן.

המחקר כלל מעל 1.5 מיליון תופעות לוואי של טיפולים בתרופות לסרטן שדווחו בין השנים 2005-2019, ביניהן 217,664 דיווחים על תופעות לוואי שנמצאו באסוציאציה לתרופות אניטאנגיוגניות. הדיווח הוא של 494 מקרים של דיסקציות או אנאוריזמות שמקושרות לתרופות אנטיאנגיוגניות, 88.3% חמורות: 24.3% גרמו למוות, 17.8% מסכנות חיים ו- 24.7% גרמו לאשפוז ממושך.

המנגנון אינו ידוע. חסימת Vascular endothelial growth factor  יכולה לגרום לנטייה לדיסקציות/אנאוריזמות. יל”ד, גורם סיכון חשוב לדיסקציה, קיים ב- 10.3% מהמקרים אבל רק ב- 3.5% מהחולים שטופלו במעכבי mammalian target of rapamycin (mTOR). מנגנונים אפשריים אחרים כוללים פגיעה במשתית כלי הדם עקב פגיעה ב- vasa vasorum ולכן ירידה באספקת הדם לדופן כלי הדם או ביטוי יתר של אנזימי פירוק של קולגן ואלסטין שיכול להחליש את דופן כלי הדם.

בקרב 494 המקרים של דיסקציות/אנאוריזמות במטופלים בתרופות אנטיאנגיוניות שדווחו במחקר, הגיל החציוני היה 67 ומעל מחצית היו נשים. ברבע מהמקרים המטופלים קיבלו גם תרופות נוספות שיתכן ותרמו להווצרות האנאוריזמות/דיסקציות.42% ערבו את האאורטה ו- 35% היו בעורקים צרברליים.

התרופות שנמצאו באסוציאציה לאנארואיזמות/דיסקציות הן: Avastin, Cyramza, Sutent , Votrient, Inlyta, Ofev, Lenvima, Cometriq וגם Afinitor. תרופות ממשפחת VEGF inhibitors היו הכי שכיחות כחשודות (51%)  ואחריהן TKI 35.8% ומעכבי mTOR            (11.5%). הזמן החציוני לאירוע היה 89 ימים מהתחלת התרופה.

בספרות עד כה קיימים דיווחי מקרה בודדים המקשרים בין תרופות אנטיאנגיוגניות לסידקציות או אנאוריזמות עורקיות.

מגבלת המחקר העיקרית היא העדר מידע במסד הנתונים על גורמי סיכון אחרים כגון עישון ויל”ד.

המודעות לסיכון חשובה, במיוחד בחולים שנמצאים בסיכון גבוה לדיסקציה או אנאוריזמה, אבל יש צורך ב- population based studies על מנת לאשר את הממצאים הללו ולכמת את הסיכון הפוטנציאלי.

פורסם ב MEDPAGE TODAY