מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס ה-European Society of Retina Specialists עולה כי חדות הראיה נשמרת יציבה או ממשיכה להשתפר במהלך חמש שנים במרבית החולים שטופלו ב- Ranibizumab (לוסנטיס) לאור ניוון מקולארי גילי ניאווסקולארי (Neovascular Age-related Macular Degeneration או nAMD) תחת תנאי העולם האמיתי.
החוקרים בחנו באופן רטרוספקטיבי את התוצאות ב-53 עיניים מ-50 מטופלים עם ניוון מקולארי גילי ניאווסקולארי, שהשלימו שישים חודשי מעקב.
החולים ביקרו במרפאה כל 4-6 שבועות לאחר טיפול בזריקה לתוך הזגוגית של Ranibizumab. הם טופלו בשנית במקרים של נוזל חדש או עיקש מתחת לרשתית בבדיקת OCT (Optical Coherence Tomography), עליה בעובי שכבת מקולה מרכזית, הידרדרות בחדות ראיה מתוקנת הטובה ביותר, או סימנים לניאווסקולריזציה כורוידאלית.
במהלך כל ביקור, החולים השלימו בדיקת עיניים מקיפה שכללה מדידת חדות ראיה מתוקנת הטובה ביותר, פונדוסקופיה, OCT, FA (Fluorescein Angiography) ובמידת הצורך, Indocyanin Green Angiography.
בתחילת המחקר, חדות הראיה הממוצעת עמדה על 46.2 ETDRS ועובי שכבת מקולה מרכזית עמד על 329.6 מיקרומטר. חדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר השתפרה במהלך שלוש השנים הראשונות, אך הידרדרה ל-43 ETDRS לאחר חמש שנים. עובי שכבת המקולה המרכזית השתפר לאורך חמש השנים.
לאחר 60 חודשים, חדות הראיה ירדה ב-28% מהעיניים, נותרה יציבה ב-51% והשתפרה ב-21%.
התוצאות לא היו טובות כמו במחקר HORIZON, בו השינוי הממוצע בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר עמד על -0.1 ETDRS לאחר חמש שנים. עם זאת, החוקרים מדווחים כי התוצאות בעיניים היו טובות יותר בהשוואה לעיניים שלא טופלו ובמקרים שחצו לקבוצה הנגדית במחקר HORIZON, עם אובדן של 16.1 אותיות.
לאחר חמש שנים, 16 עיניים (30.2%) עדיין מטופלות בזריקות. הגורם העיקרי להפרעה בטיפול כלל מחלה לא-פעילה, שתועדה ב-64.2% מהמקרים בהם הופסק הטיפול.
הגורמים המנבאים העיקריים לחדות ראיה סופית כללו את משך הטיפול וחדות הראיה ההתחלתית, אך מספר הטיפולים לא זוהה כגורם מנבא עצמאי של התוצאה הסופית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי התוצאות מעודדות כאשר במרבית המקרים נמנע אובדן ראיה ובחמישית מהמטופלים אף חל שיפור בחדות הראיה.
מתוך כנס European Society of Retina Specialists
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!