עבודה במיון כרוכה בקבלת החלטות רבות ברצף, בעומס ובהפרעות חוזרות. ההשערה של “עייפות החלטות” (decision fatigue) היא שאיכות ההחלטות יורדת ככל שהמשמרת מתקדמת. קשה למדוד זאת ישירות, ולכן החוקרים השתמשו במדד עקיף אובייקטיבי: התערבויות של רוקחי המיון, שבודקים כל הוראה תרופתית ומתקנים בעיות של בטיחות והתאמה – מינון, דרך מתן, אינטראקציות, אלרגיות וכדומה.

במחקר נשלפו פרטי כל ההוראות התרופתיות וההתערבויות משני אתרים, וקושרו ללוחות המשמרות של הקלינאים, ללוחות המשמרות של הרוקחים ולמדדי צפיפות במיון. הניתוח נעשה במודל רגרסיה לוגיסטית עם אפקטים מעורבים, כדי להתחשב בהבדלים בין קלינאים. נקודת הסיום הייתה התערבות רוקח בהוראה, והחשיפה המרכזית הייתה הזמן שחלף מתחילת המשמרת של הקלינאי.

בסך הכול נכללו 622,171 הוראות של 308 קלינאים, והרוקחים התערבו ב־9,054 מהן (1.5%). שיעור ההתערבויות עלה עם הזמן במשמרת, עם יחס סיכויים של 1.04 לכל שעה (95% CI: 1.03–1.05) – כלומר עלייה של כ־4% בשעה, שמצטברת לעלייה משמעותית לקראת סוף משמרת ארוכה. נמצאה שונות ניכרת בעוצמת האפקט בין קלינאים. הקשר נשמר בניתוח לפי סוג קלינאי (רופאים בכירים, מתמחים ועוזרי רופא) ולפי סוג משמרת – לילה (OR 1.04; 1.02–1.06) ויום (OR 1.04; 1.03–1.05). עם זאת, בפילוח לפי אתר הקשר נמצא באתר A ‏(OR 1.05; 1.04–1.06) אך לא באתר B ‏(OR 1.01; 0.98–1.04).

המחברים מסיקים שהממצאים תואמים עייפות החלטות, עייפות פיזית או פגיעה מצטברת אחרת בתפקוד הקליני לאורך המשמרת. יש לזכור מגבלות: לא כל התערבות של רוקח משקפת טעות, מדובר במחקר תצפיתי במערכת בריאות אחת, וההבדל בין האתרים מעלה אפשרות שגורמים מקומיים (נוהלי עבודה, מערכת ממוחשבת, תבנית איוש) משפיעים על הקשר.

משמעות קלינית: המחקר מספק נתון כמותי לתחושה המוכרת שהשעות האחרונות של המשמרת מסוכנות יותר. הוא תומך בחשיבות נוכחות רוקח קליני במיון, ומעלה שאלות לגבי אורך המשמרות, הפסקות מתוכננות, ותזמון של החלטות תרופתיות מורכבות או מסירת מטופלים.

Fatuzzo S, Koziatek CA, Graulty C, et al. Pharmacy Interventions on Medication Orders Increase With Emergency Medicine Clinician Time-on-Shift. Ann Emerg Med. 2026;88(5):577–585. doi:10.1016/j.annemergmed.2026.05.004