בחולים עם נזלת אלרגית מקומית שקיבלו טיפול אימונותרפי תועדה ירידה ממושכת בתסמינים המערבים את העיניים והאף, עליה במספר ימים ללא טיפול תרופתי וסיכון מופחת משמעותית לאבחנה חדשה של אסתמה, בהשוואה לאלו שלא קיבלו את הטיפול, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Allergy.

המחקר הפרוספקטיבי כלל 66 חולים עם נזלת אלרגית מקומית בדרגה בינונית-עד-חמורה; מבין אלו, 32 השלימו שלוש שנות טיפול אימונותרפי תת-עורי עם תמציות של אבקני דשא או קרדית אבק הבית ו-34 ביקורות תואמות סירבו לטיפול אימונותרפי.

התוצאים העיקריים כללו את מדד תסמינים Nasal-Ocular Symptom Scores, שימוש בתרופות להקלה וימים ללא טיפול תרופתי. תוצאים משניים כללו את היארעות אסתמה וריגוש מקומי חדש שזוהה באמצעות מבחני תגר נזאליים.

נזלת אלרגית מקומית הוגדרה כהיסטוריה קלינית מתאימה לאלרגיה לקרדית אבק הבית או אבקני דשא בחולים עם תבחן עורי שלילי, רמות לא-מדידות של IgE ספציפי לאלרגנים באוויר ותבחין תגר אפי חיובי עם Dermatophagoides Pteronyssinus או Phleum Pratense.

בהשוואה לביקורות, בקבוצת ההתערבות תועדה ירידה ממושכת בתסמינים המערבים את האף והעיניים החל משנה לאחר הטיפול והלאה והחל מהשנה השלישית תועד מספר גדול יותר משמעותית של ימים ללא טיפול תרופתי (p<0.001 בשני המקרים).

לאחר 7-10 שנים, 96.9% מהחולים בזרוע ההתערבות לא נטלו טיפול תרופתי לתסמינים בלחמית, בעוד שבקבוצת הביקורת תועד טיפול תרופתי סדיר לאורך תקופת המחקר (p<0.01).

אסתמה התפתחה ב-40.7% מהחולים בקבוצת הביקורת לעומת 8.0% מאלו בקבוצת ההתערבות. בקבוצת ההתערבות תועד סיכון נמוך ב-83% להתפתחות אסתמה, בהשוואה לביקורות (יחס סיכון של 0.17, רווח בר-סמך 95% של 0.038-0.765).

ריגוש אלרגי חדש תועד ב-38.2% מהחולים בקבוצת הביקורת, בהשוואה ל-6.3% מאלו בקבוצת ההתערבות (p=0.002). בקבוצת הביקורת תועד סיכון גבוה יותר מפי ארבעה להתפתחות ריגוש אלרגי חדש לעומת קבוצת ההתערבות (סיכון יחסי של 4.08, רווח בר-סמך 95% של 1.28-13.00).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בטיפול אימונותרפי כהתערבות לשינוי מהלך המחלה בחולים עם נזלת אלרגית מקומית. התחלת טיפול אימונותרפי בשלב מוקדם עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות אסתמה ופנוטיפ אלרגי חמור יותר.

Allergy, Nov 19, 2025

לידיעה במדסקייפ