קווים מנחים עכשויים המשמשים לזיהוי נזק כלייתי בחולים המקבלים טיפול אנטירטרווירלי פעיל ביותר (HAART) עלולים להעריך בחוסר את היקף הנזק הקשור בתרופות מסויימות.
במחקרים שהוצגו בכנס השנתי של הדבקות רטרווירליות ואופורטיוניסטיות (CROI), רופאים אמרו כי השימוש במעכב רוורס טרנסקריפטאז tenofovir (שם מסחרי Viread) עלול להיות הגורם לפגיעה בתיפקוד הכליות בחולי HAART.
התחילו לבדוק את tenofovir כיוון שזו תרופה עם נפרוטוקסיסיות ידועה, אמר ד”ר סטפן בקר מאונ’ קליפורניה בסן פרנסיסקו.
באופן מסורתי רופאים בודקים רמות קראטינין בסרום של חולי HAART למצוא רמזים לגבי נזק כלייתי. ד”ר בקר וחוקרים נוספים מציעים כי מעקב אחר קצב סינון גלומרולרי (GFR) יהיה מדוייק יותר, כמו בקריטריון הכליות הלאומי (NFK).
כשד”ר בקר ושותפיו ביצעו אנליזה בשימוש הגדרות NFK של מחלת כליות כרונית שלב 3, הם מצאו כי ליותר מ-10% מהחולים היה כשל כלייתי, בהשוואה ל-2% שניו מזוהים בבדיקות רמות קראטינין בסרום.
ד”ר רונלד רייזלר מאונ’ מרילנד בבולטימור מצא כי גברים מודבקים ב-HIV בטיפול HAART היו בעלי סבירות גבוהה יותר למחלת כיליה בשלב 3 (5.3%) לעומת גברים מודבקים ב-HIV ללא טיפול HAART (כ-1.8%), מבוסס על GFR.
בדיקות מקדמיות של חולים בטיפול HAART הראו כי אלו שלקחו tenofovir היו בעלי סבירות גבוהה להפרעה בכליות. הקשר בין tenofovir ל-GFR נמוך דורש בדיקה נוספת.
172 חולי HIV טופלו ב-tenofovir. מתוכם 55.8 היו עם GFR נמוך מ-90 מ”ל לדקה, כש-44.2% מחולים אלו היו עם קצב גבוה יותר. לפי קריטריון NFK, פחות מ-90 מ”ל לגקה GFR נחשב מחלת כליות בשלב 2.
בקרב 392 חולי HIV שלא קיבלו טיפול HAART, ל-41.1% היה GFR נמוך מ-90 מ”ל לדקה ול-58.9% היו קצב גבוה יותר. ד”ר בקר כי סיכון גבוה ב-80% למחלת כיליה בשלב 2 אם חולה HIV מקבל טיפול tenofovir.
יש להעריך חולי HIV על פי קריטריון רגיש יותר למחלת כליות לפני החלטה לגבי הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!