במאמר שפורסם בכתב העת Age and Ageing מדווחים חוקרים על תוצאות סקירה חדשה, מהן עולה כי ישנן עדויות מוגבלות התומכות בשימוש באופיואידים ארוכי-טווח לטיפול בקשישים עם כאב כרוני שאינו על-רקע מחלה ממארת.

החוקרים כותבים כי לצד הזדקנות האוכלוסייה חלה עליה בהיקף השימוש באופיואידים ולכן יש מקום להערכת התועלת של אופיואידים להקלה על כאב כרוני בקשישים. הם השלימו סקירה שיטתית של העדויות אודות יעילות אופיואידים להקלה על כאב כרוני שאינו על-רקע ממאירות בקשישים בגילאי 65 שנים ומעלה. לצורך כך, החוקרים ערכו חיפוש במאגרי MEDLINE, EMBASE, PubMed ו-PsychINFO וזיהו 7 מחקרים באיכות נמוכה עד גבוהה.

מרבית הקשישים סבלו מכאב מתמשך למרות המשך טיפול באופיואידים. החוקרים זיהו תוצאות סותרות אודות התועלת של אופיואידים בכל הנוגע לפעילות יומיומית ומעורבות חברתית.

בקרב אלו שהתגוררו בבתי אבות, טיפול באופיואידים נקשר עם כאב חמור, ליקוי חמור בפעילויות יומיומיות ואבחנה של דיכאון. פחד מגרימת נזק לקשישים היה נפוץ בקרב רופאים שסיפקו מרשמים לטיפול באופיואידים והגביל את מתן המרשמים לטיפול זה. גורמים אשר עודדו מתן מרשמים לטיפול באופיואידים כללו התערבויות לשיפור הידע וגישה לבסיס עדויות בנושא שימוש באופיואידים.

החוקרים כותבים כי יש מקום לנסח הנחיות מותאמות גיל להערכה ראשונית של חולים טרם טיפול באופיואידים, כולל התוויות לטיפול, מעקב והפסקת הטיפול.

Age Ageing. 2020;49(2):175-183

לידיעה במדסקייפ