ניתן לסווג חולים עם מחלת פרקינסון על-בסיס סוגי מחלה ספציפיים, עם התקדמות שונה הבדלים בפרוגנוזה של החולים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש ינואר בכתב העת JAMA Neurology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סיווג קליני של מחלת פרקינסון בעת האבחנה עשויה לסייע בהערכת מהלך המחלה והישרדות החולים. כעת הם ביקשו לספק נתונים קליניים ונוירו-פתולוגיים אודות מערכת סיווג חדשה של מחלת פרקינסון. החוקרים בחנו את מרווח הזמן מהאבחנה עד לאבני דרך של המחלה נפילות חוזרות, תלות בכיסא גלגלים, דמנציה, טיפול במוסד ותמותה של החולים.

החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי, אשר כלל חולים עם עדות באוטופסיה למחלת פרקינסון, אשר היו במעקב קבוע אצל מומחים בבתי חולים בבריטניה ותרמו את מוחם לאחר מותן בין ינואר 2009 ועד דצמבר 2017. החוקרים לא כללו במחקר חולים עם אבחנות נוירו-פתולוגיות נוספות, צורות מונוגניות של פרקינסוניזם, או נתונים קליניים חסרים. על-בסיס חומרת התסמינים המוטוריים, הפרעה בשינת REM (Rapid Eye Movement) ותפקוד אוטונומי וקוגניטיבי בעת האבחנה, החולים סווגו לחולים עם מרכיב בולט של הפרעה מוטורית קלה, הפרעה מתונה, או סוג דיפוזי ממאיר.

מבין 146 חולים, 11 חולים נכללו במחקר (67 גברים, גיל ממוצע בעת אבחנה של 62.5 שנים). הסוג הדיפוזי-ממאיר הדגים התפתחות מוקדמת יותר של אבני דרך והישרדות ירודה של החולים. ניתוח סטטיסטי הדגים סיכון מוגבר לכל אבן דרך של המחלה (יחס סיכון של 10.90) ותמותה (יחס סיכון של 3.65) בקבוצת החולים עם תת-סוג דיפוזי-ממאיר. גיל בעת אבחנה היה המשתנה הנוסף היחיד שהיה מובהק סטטיסטית (יחס סיכון מתוקן לתמותה של 1.14).

החוקרים לא זיהו הבדלים בפתולוגיית גופיפי לואי או ופתולוגיה הקשורה למחלת אלצהיימר בין הסוגים השונים, אם כי הם זיהו הבדלים בקצב ההתקדמות.

החוקרים כותבים כי זיהוי הסוג הקליני של מחלת פרקינסון בעת האבחנה עשוי לסייע בהערכת מהלך המחלה וחיזוי הפרוגנוזה של החולים, דבר העשוי לסייע בהתאמת החולים למחקרים קליניים. הבדלים בחומרה ובהתקדמות הממצאים הפתולוגיים חשובים בחולי פרקינסון, ויש לכלול את גיל החולים בעת האבחנה במערכות סיווג המחלה.

JAMA Neurol. Published online January 14, 2019

לידיעה במדסקייפ