ע”פ סקירה עדכנית מה-Drugs Aging קיימות עדויות התומכות ליחס מועדף של התועלת/סיכון של שימוש ב-fesoterodine (טוביאז, פייזר) בקשישים עם תפקוד יתר של שלפוחית השתן ( OAB ) כולל קשישים פגיעים עם תחלואה מורכבת
ברקע מציינים המחברים כי OAB הוא מצב נפוץ, עם שכיחות עולה עם הגיל. הסימפטומים כוללים אי נקיטת שתן (UUI) וקשורים עם תחלואה נלווית של מטופלים קשישים (נפילות, שברים, הפרעות תפקודיות ודיכאון).
הטיפולים המרכזיים כיום ל-OAB הם אנטי-מוסקריניים . עד לאחרונה,, מציינים המחברים, מס’ מחקרים העריכו באופן מיוחד את היעילות והבטיחות של טיפולים אלה בקרב מטופלים קשישים עם סימפטומים של OAB . בסקירה זו, נעשה סיכום של העדות הקיימת מתוך הספרות הרפואית לגבי היעילות והבטיחות של פסוטראודין בקרב קשישים עם OAB לרבות UUI .
הנתונים נאספו ממחקרים מבוקרי פלציבו בקרב קשישים וקשישים פגיעים עם תחלואה מורכבת , עם ניתוחי פוסט הוק של נתונים לפי חתכי גילים. המימצאים לפי המחברים מראים שהטיפול עם פסוטראודין 4 או 8 מ”ג השיג שיפור קליני וסטטיסטי מובהק בסימפטומים של OAB , ובדיווחי מטופלים רבים.
המידע מגדים כי היעילות של פסוטראודין בקשישים דומה לזו שנמצאה במטופלים צעירים יותר. הטיפול בפסוטראודין נמצא נסבל היטב בקרב קשישים , וקשישים פגיעים עם תחלואה נלווית מורכבת, עם שיעורים נמוכים של אצירת שתן ומעט עדויות לאירועים הקשורים למערכת העצבים המרכזית, או להפרעות קוגנטיביות.
החוקרים מסכמים כי המידע תומך ביחס התועלת/סיכון המועדף של פסוטרואידין בקשישים ובקשישים עם תחלואה נלווית מורכבת עם OAB .
Drugs Aging.2015 Feb;32(2):103-25
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!