האיגוד הישראלי לפרמקולוגיה קלינית פרסם לאחרונה נייר עמדה בנושא של טיפול בדיסליפידמיה בגיל השלישי. מטרת המסמך היא להתוות קווים מנחים לטיפול בסטטינים בבני הגיל השלישי; התחלה, המשך והפסקת הטיפול.

המסמך סוקר את הרקע והמגמות בהקשר של דיסליפדמיה בגיל המבוגר, ואת ההנחיות הבינ”ל הקיימות.

באשר למניעה ראשונית האיגוד ממליץ על :

להתחיל טיפול בסטטינים במינון נמוך. הרווח הוא כאשר ישנם גורמי סיכון (עישון, יל”ד, השמנת יתר) . הסיכון תלוי איכות חיים, העדפת החולה, סיכון תופעות הלוואי ותשישות החולה.

באשר למניעה שניונית המלצות האיגוד הן :

במידה והחולה אינו מטופל בסטטינים יש לטפל במינון נמוך של סטטינים (תלוי איכות חיים, העדפת החולה, סיכון תופעות הלוואי ותשישות החולה). במידה והחולה מטופל כבר בסטטינים יש לבצע הערכה (איכות חיים, סבל מתופעות לוואי קשות, אינטראקציות בין תרופתיות, תשישות החולה). באם אין מניעה (=התוויות נגד) ניתן להמשיך את הטיפול בסטטין תוך הורדת המינון. במידה וישנה מניעה יש להוריד מינון הסטטין/להחליפו באחר/להפסיקו.

באופן כללי מציינים מחברי המסמך כי :

“ההחלטה לטפל בכולסטרול ברמה תקינה-גבוהה באדם בגיל השלישי (גיל 80 ומעלה) תלויה הן בגיל הכרונולוגי והן בגיל הפיזיולוגי. יש לשקול את יחס התועלת/סיכון הכרוך בטיפול זה. אדם עם תוחלת חיים קצרה בשל מחלות נוספות (בכללם מצבו הקוגניטיבי) לא יהיה מועמד לטיפול תרופתי. לאדם ללא התוויות נגד מגיע טיפול תרופתי בסטטינים במינון נמוך”

לנייר העמדה