במאמר שפורסם בכתב העת Child and Adolescent Psychiatry and Mental Health מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ל-Methylphenidate (ריטלין) ו-Atomoxetine (סטרטרה) השפעות שונות על פעילות המודינאמית באזור פרה-פרונטלי בילדים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD או Attention-Deficit and Hyperactivity Disorder).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Methylphenidate ו-Atomoxetine הן התרופות הנפוצות ביותר לטיפול ב-ADHD. עם זאת, מנגנון הפעולה הספציפי של כל תרופה על תפקוד המוח באוכלוסיית חולים זו אינו-ידוע. במסגרת המחקר הם ביקשו לבחון את ההבדלים בפעילות המודינאמית באזור פרה-פרונטלי בין Methylphenidate ובין Atomoxetine בילדים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, כפי שנמדד לפי NIRS (Near-Infrared Spectroscopy).
מדגם המחקר כלל 30 ילדים עם ADHD. החוקרים התבססו על בדיקת NIRS בת 24 ערוצים למדידת הריכוזים היחסיים של Oxyhemoglobin באונות הפרונטאליות של המשתתפים בשלב ללא טיפול תרופתי ובאלו שטופלו ב- Methylphenidate (16 ילדים) או Atomoxetine (14 ילדים) למשך 12 שבועות. המדידות נערכו כל 0.1 שניות במהלך משימת Stroop Color-Word Task. מדד ADHD RS-IV-J שימש להערכת תסמיני ADHD.
הטיפול ב- Methylphenidate או Atomoxetine הביא להקלה משמעותית בתסמיני הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, כפי שנקבע לפי מדד ADHD RS-IV-J, והביא לשיפור בביצועים במבחן Stroop Color-Word Task במונחים של מספר המילים הנכונות. החוקרים זיהו רמות גבוהות יותר משמעותית של שינויים ב-Oxyhemoglobin בקורטקס פרה-פרונטלי במשתתפים שנטלו Atomoxetine, בהשוואה לערכים שתועדו בתחילת המחקר (לפני הטיפול ב-Atomoxetine). מנגד, לא זוהו שינויים בריכוז Oxyhemoglobin לפני ואחרי הטיפול ב- Methylphenidate.
Child Adolesc Psychiatry Ment Health. 2017 May 12
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!