בילדים המטופלים בתרופות סטימולנטיות ל-ADHD (Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder) הממשיכים בטיפול לבגרות ייתכן דיכוי של הגדילה לגובה כמבוגרים, ללא המשך הטבה בתסמינים, כך עולה מתוצאות מחקר ארוך-טווח, שפורסמו במהלך חודש מרץ בכתב העת Journal of Child Psychology and Psychiatry.
מחקר MTA (Multimodal Treatment Study) החל כמחקר אקראי בן 14 חודשים, להערכת טיפולים תרופתיים והתנהגותיים ב-579 ילדים, בגילאי 7-10 שנים, שאובחנו עם ADHD. המחקר הומר למחקר תצפיתי, ארוך-טווח, שכלל 515 משתתפים שנתנו הסכמתם להמשך מעקב ו-289 עמיתים לכיתה ללא ADHD כקבוצת השוואה, תוך הערכות 2-16 שנים לאחר תחילת המחקר.
התוצא העיקרי הוגדר כחומרת התסמינים והתוצא המשני הוגדר כגובה בבגרות. ניטור הטיפול נמשך עד גיל 18 שנים ותתי-קבוצות התבססו על שלושה דפוסים של שימוש ארוך-טווח בתרופות סטימולנטיות (עקבי, לא-עקבי וזניח). החוקרים השלימו ניתוח להשוואת חולים עם ADHD וביקורות לזיהוי הבדלים בתועלת (הקלה בתסמינים) ובעלות (דיכוי גדילה לגובה) על-רקע טיפול תרופתי ממושך.
באשר לדירוגי חומרת התסמינים, ההשוואה בין קבוצת החולים עם ADHD לעומת הביקורות הייתה מובהקת סטטיסטית עבור ממוצע דיווח-עצמי/הורה, תיעוד פרסיסטנטיות תסמינים והבדל בדיווח-עצמי/הורה, תיעוד הבדלים במקור. באשר לגובה בבגרות, בקבוצת החולים עם ADHD הגובה היה נמוך ב-1.29 ס”מ, בהשוואה לקבוצת הביקורת.
למרות שמספר הילדים עם ADHD שטופלו באופן עקבי לתוך הבגרות היה יחסית קטן, באלו שהמשיכו בטיפול בתרופות אלו לא תועדו הבדלים בחומרת התסמינים בהשוואה לאלו שערכו הפסקות בטיפול או הפסיקו את הטיפול כליל.
עם זאת, הגובה הממוצע בבגרות של הילדים שהמשיכו בטיפול היה נמוך בלמעלה מ-2 ס”מ, בהשוואה לאלו שהפסיקו את הטיפול. בחולים שהמשיכו בטיפול, המינון המצטבר של ME (Methylphenidate Equivalent) עשוי לעלות על 100,000 מיליגרם.
מממצאים אלו עולה כי הופעת ADHD בילדות הינה הפרעה כרונית עם תסמינים פרסיסטנטיים לבגרות, כאשר שימוש ממושך בתרופות סטימולנטיות מילדות עד לבגרות מלווה בדיכוי גדילה לגובה, אך אינה מלווה בהקלה בחומרת התסמינים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!