ילדים שאובחנו עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) בין הגילאים 4-6 שנים מצויים בסיכון מוגבר לדיכאון ומחשבות ומעשים אובדניים, בגילאי 9-18 שנים, גם לאחר תקנון להיסטוריה של דיכאון אימהי וגורמים מנבאים אחרים למצבים אלו.
המחקר מספק סיבה נוספת לכך שאין להתייחס בקלות-ראש לאבחנת ADHD בילדים; מדובר בהפרעה עם סיבוכים קצרי וארוכי-טווח.
החוקרים זיהו את הילדים עם ADHD המצויים בסיכון הגבוה ביותר. ילדות עם ADHD בגילאי 4-6 שנים היו בסיכון גבוה יותר לדיכאון בגיל ההתבגרות ומחשבות אובדניות, בהשוואה לבנים עם ADHD.
נוכחות בעיות אמוציונאליות והתנהגותיות בגילאי 4-6 שנים ודיכאון אימהי ניבאו גם הם סיכון מוגבר לדיכאון בגיל ההתבגרות והתנהגות אובדנית באלו עם ADHD בילדות.
לדברי החוקרים, לאור הידוע אודות ההתנהגות האנטי-סוציאלית של ילדים עם ADHD והסיכון לחבלה לא-מכוונת, ייתכן ויש מקום לתכניות מניעתיות בשלב מוקדם להפחתת הסיבוכים ההתנהגותיים והרגשיים של ADHD המופיעה בשלב מוקדם במהלך הילדות.
במסגרת המחקר עקבו החוקרים אחר 125 ילדים שענו על קריטריוני DSM-IV ל-ADHD בגילאי 4-6 שנים ו-123 ילדים תואמים ללא ADHD (קבוצת ביקורת). ילדים בשתי הקבוצות לקחו חלק הערכות אבחנתיות בין הגילאים 9-18 שנים.
בהשוואה לקבוצת הביקורת, בילדים עם ADHD חל סיכון מוגבר משמעותית לדיכאון מג’ורי (לפי קריטריוני ה-DSM-IV) או לדיסתימיה (HR = 4.32, p<0.001) או לניסיון אובדני (HR = 3.60, p=0.005) עד גיל 18. בנות עם ADHD היו בסיכון גבוה יותר לסיבוכים אלו, בהשוואה לבנים עם ADHD.
עד להערכה האחרונה, 17 מבין 248 ילדים במחקר דיוחו על תכנית אובדנית ספציפית לפחות פעם אחת במהלך ההערכות שלהם. כך היה ב-12.0% מהילדים בקבוצת ADHD, בהשוואה ל-1.6% מהביקורות. מניתוח סטטיסטי עולה כי בילדים ומתבגרים עם ADHD הסיכוי ליישום מחשבה אובדנית היה גבוה יותר ב-550% בהשוואה לביקורות.
בנוסף, 18.4% מהילדים עם ADHD דיווחו על ניסיון אובדני אחד לפחות עד להערכה האחרונה שלהם, זאת בהשוואה ל-5.7% מהביקורות. מניתוח סטטיסטי עולה קשר בין נוכחות ADHD ובין עליה של למעלה מ-200% בסיכוי לניסיון אובדני.
החוקרים מצאו כי הפרעה משולבת (הן הפרעת קשב והן היפראקטיביות) הינה גורם מנבא לדיכאון ולניסיון אובדני בגיל ההתבגרות, בעוד שנוכחות הפרעת קשב בלבד ניבאה רק התפתחות דיכאון. נוכחות היפראקטיביות בלבד ניבאה ניסיון אובדני, אך לא דיכאון, ככל הנראה כעדות לחשיבות של אימפולסיביות בהתנהגות אובדנית.
עם זאת, הממצאים מוגבלים לאור המספר הקטן של ילדים עם סוגי ההפרעות השונות.
הייחוד של המחקר הוא שהילדים היו במעקב מגיל צעיר מאוד ובמהלך מספר שנים רב יותר ממחקרים אחרים. כך היה קל יותר לזהות אירועים של דיכאון, שייתכן ולא היו מאובחנים אחרת.
החוקרים מציינים כי ילדים במחקר הנוכחי, שהופנו בגיל צעיר יותר מילדים בכל מחקר אחר, סבלו מ-ADHD בדרגה חמורה , הקשורה בדיכאון ובמחשבות ומעשים אובדניים.
לאור ממצאי המחקר, החוקרים קוראים לרופאים ראשוניים לשקול להפנות משפחות עם ילד צעיר עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות למומחה לבריאות הנפש, המיומן בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי עם משפחות, שהיא הגישה שהוכחה כטובה ביותר בילדים עם ADHD.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!