דפוס ההורשה הבולט של תסמונת ADHD (Attention Deficit/Hyperactivity Disorder) עשוי לתמוך באינטראקציה בין גנטיקה וסביבה בהתפתחות ההפרעה. מחקר חדש תומך בהשערה זו בעקבות ממצאים המצביעים על קשר בין ADHD ובין וריאנט ספציפי בגן לסרטונין בנוכחות סיפור משפחתי.
מהתוצאות עולה כי הן פעילות סרטונרגית גבוהה והן פעילות סרטונרגית נמוכה עשויים להשפיע על הסיכון ל-ADHD, בשילוב עם עקה פסיכו-סוציאלית, דוגמת האשמה עצמית של הילד בהקשר של קונפליקט בין הורים.
ההשערה היא כי הגנים לסרטונין משחקים תפקיד באתיולוגיה ל-ADHD ותתכן אינטראקציה עם גורמי דחק פסיכו-סוציאליים ל-ADHD. במטרה להמשיך ולבחון את האינטראקציה בין סביבה וגנטיקה של סרטונין בחולי ADHD, החוקרים בחנו 304 בנים ובנות בגילאי 6-18 שנים 151 עם ADHD ו-137 ללא ADHD.
המשתתפים במחקר השלימו את מדד Children’s Perception of Inter-Parental Conflict Scale. הם בחנו את האזור הגנטי המרכזי לסרטונין, 5HTTLPR , והמשתתפים חולקו לאלו בעלי גנוטיפ לפעילות גבוהה של נשא סרטונין (n=78), פעילות בינונית (n=137) או פעילות נמוכה (n=89).
לדברי החוקרים, זוהה קשר משמעותי וחיובי בין האשמה עצמית ו-ADHD בקרב משתתפים עם גנוטיפים לפעילות סרטונרגית גבוהה ופעילות סרטונרגית נמוכה בגן 5HTTLPR. מנגד, לא זוהה קשר בין האשמה עצמית ו-ADHD באלו עם פעילות בינונית של גנוטיפ 5HTTLPR. ילדים ומתבגרים עם גנוטיפ המתאים לפעילות בינונית היו חסינים לכל השפעות האשמה-עצמית על היפראקטיביות/אימפולסיביות.
החוקרים מסכמים כי הממצאים מצטרפים לגוף העדויות הגדל באשר להשפעה הגנטית והסביבתית על הסיכון ל-ADHD.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!