מחקר חדש שפורסם ב-Psychiatric Services הראה כי לחולים עם היסטוריה של דיכאון המטופלים במשככי כאבים אופיואידים יש סיכון נמוך יותר למנת יתר ולפגיעה עצמית לאחר נטילת תרופות נוגדות דיכאון. החוקרים ניתחו תביעות ביטוח של יותר מ-200,000 מבוגרים עם היסטוריה של דיכאון. מתוכם, 8200 חוו תופעות לוואי (AEs) במהלך השנה שלאחר התחלת הטיפול באופיואידים. עם זאת, הסיכון להפרעות כגון מנת יתר וצורות אחרות של פגיעה עצמית הופחת בקרב חולים שטופלו בתרופות נוגדות דיכאון במשך 6 שבועות לפחות.
החוקרים העריכו נתונים של תביעות ביטוח מסחריות של מבוגרים עם היסטוריה של דיכאון שקיבלו אופיואידים בין 2007 ל-2017 (n = 283,374), כאשר הנתונים כללו 336,599 מחזורי טיפול באופיואידים. כדי להיכלל במחקר, מטופלים היו צריכים להיות מאובחנים עם דיכאון לפני שקיבלו את מרשם האופיואידים הראשון שלהם. התוצא העיקרי היה הזמן מתחילת אפיזודה של אופיואידים ועד לתופעת לוואי, כגון הרעלת אופיואידים, מנת יתר של חומרים שאינם מבוקרים או אסורים, או פגיעה עצמית שאינה קשורה למנת יתר. המשתתפים היו במעקב מתחילת הטיפול האופיואידי ועד להתרחשות AE, אובדן למעקב, או שבוע 52, המוקדם מביניהם.
מבין המשתתפים עם היסטוריה של טיפול בדיכאון, 8203 חוו לפחות תופעת לוואי אחת במהלך 12 החודשים שלאחר תחילת הטיפול (n = 47,486 AEs), וכמחצית (50.8%) טופלו בנוגד דיכאון לפחות פעם אחת במהלך 12 החודשים שלאחר תחילת הטיפול באופיואידים. תופעות לוואי התרחשו בסבירות גבוהה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים, כאשר הסיכון הגבוה ביותר היה בחולים בגילאי 18-24 שנים. לאחר התאמה לגיל ולמין, למשתתפים שקיבלו תרופות נוגדות דיכאון היה סיכון גבוה יותר לכל התוצאים השליליים במהלך 6 השבועות הראשונים של הטיפול בנוגדי דיכאון. עם זאת, אלה שקיבלו תרופות נוגדות דיכאון במשך 6 שבועות או יותר היו בסיכון מופחת לכל התוצאים השליליים [OR <6 שבועות של טיפול (95% CI) לעומת OR ≥6 שבועות של טיפול (95% CI) לכל תופעת לוואי: 1.19 (1.03 – 1.37) לעומת 0.79 (.65 – .97), למנת יתר של אופיואידים: 1.18 (1.02 – 1.37) לעומת 0.78 (.64 – .96), וכך גם בשאר התוצאים שנבדקו, כולל אירועי פגיעה עצמית]
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!