גישה מולטי-דיציפלינרית המתמקדת בצרכים של המטופל הפרטני ומתבססת על חסימה רציפה של עצב פריפרי כגישה העיקרית לשיכוך כאבים הובילה להפחתה דרסטית בהיקף המרשמים לטיפול בחולים לאחר החלפה אלקטיבית של המפרק, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Academy of Pain Medicine.

במסגרת המחקר סקרו החוקרים את הרגלי המשם והתוצאות לאחר יישום יוזמת שיפור איכות טיפול ממוקד במטופל ובמשפחתו, במטרה לצמצם את השימוש באופיואידים לאחר-ניתוח. היוזמה פותחה ע”י מנתחים ארתרופלסטיים ומומחים לכאב חד והתמקדה בחולים לאחר החלפה של מפרק הירך והברך.

המשתתפים סווגו לפי גורמי הסיכון האפשריים להתפתחות הפרעות שימוש באופיואידים. תרופות להקלה על כאב כללו פראצטמול, נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים, טרמדול והידרוקודון. אוקסיקודון שימש רק בחולים שנטלו טיפול כרוני באופיואידים לפני הניתוח. המרשמים הללו הוגבלו ל-56 טבליות. בחולים שהשתמשו באופן כרוני באופיואידים נדרש גם לפתח תכנית לטיפול בכאב.

הסקירה כללה 2,793 חולים לאחר ניתוח החלפה מלאה של מפרק בין ינואר 2014 ועד ינואר 2018. במהלך תקופה זו, מספר טבליות אופיואידים שנרשמו לכל מנתח לטיפול ירד ב-45.8% בחולים מאושפזים וב-53.2% בחולים אמבולטוריים.

בנוסף, תועד קיצור משך האשפוז מ-3.2 ל-1.5 ימים ושיעור האשפוזים החוזרים בשל כאבי חזה, זיהומים בדרכי השתן, דלקת ריאות ואבחנות אחרות לאחר-ניתוח ירד מ-7.9% ל-5.6%. לא תועדו אשפוזים חוזרים בשל כאב. 

עוד נרשמה ירידה בדרישה לשחרור חולים למוסד סיעודי. מנגד, לפני גישת הטיפול המקיף לכאב, 40% מהחולים שוחררו למוסד סיעודי. לאחר היוזמה, שיעור זה ירד ל-10%, כאשר יתר החולים שוחררו לביתם. הבדלים אלו מעידים על חסכון גדול בהוצאות הרפואיות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי הגישה הנ”ל הייתה יעילה מאוד והובילה להפחתת השימוש הכולל באופיואידים, תוך שמירה על שביעות הרצון של המטופלים ושיפור מדדי איכות הטיפול.

מתוך כנס ה-AAPM

לידיעה במדסקייפ