מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העתCirculation: Heart Failure עולה כי שיא צריכת חמצן מקסימאלי, עקומת אוורור דקתי/ייצור פחמן דו-חמצני מנבאים תוצאות ושיפור יכולת גופנית בחולים עם קרדיומיופתיה על-רקע ATTR (Amyloid Transthyretin) תחת טיפול ב-Tafamidis עם מחלה פחות מתקדמת.
בחולים עם קרדיומיופתיה על-רקע ATTR, הטיפול ב- Tafamidis האט את ההידרדרות במרחק הליכה בשש דקות לעומת פלסבו. כעת ביקשו החוקרים להגדיר את ההשפעה של Tafamidis וטיפול רקע אופטימאלי על היכולת התפקודית כפי שנקבע במבחן מאמץ לב-ריאה.
מדגם המחקר כלל 78 חולים אשר השלימו מבחן מאמץ לב-ריאה בתחילת המחקר והתוצאים שנבחנו כללו תמותה או אשפוז עקב אי-ספיקת לב אשר נבחנו לאורך עד 30 חודשים. מבין אלו, 54 חולים השלימו מבחן מאמץ לב-ריאה לאורך המעקב לאחר 9 חודשים. השיפור בשיא צריכת החמצן במהלך המעקב הוגדר כהפרש בצריכת חמצן מקסימאלית של 1.0 מ”ל/ק”ג*דקה ומעל, שיא צריכת חמצן הוגדרה כהבדל בשיא צריכת חמצן בין 0 ועד 1.0 מ”ל/ק”ג*דקה וירידה בשיא צריכת חמצן הוגדר כהבדל בשיא צריכת חמצן קטן מ-0 מ”ל/ק”ג*דקה.
מהנתונים עולה כי שיא צריכת חמצן של מעל 14 מ”ל/ק”ג*דקה וכן עקומת אוורור דקתי/ייצור פחמן דו-חמצני של עד 34 לוו בסיכון נמוך יותר לתמותה או אשפוז עקב אי-ספיקת לב (p=0.002 ו-p=0.007, בהתאמה).
ב-54 חולים שטופלו ב- Tafamidis והשלימו מבחן מאמץ לב-ריאה חוזר תועד שיפור ביכולת הגופנית במהלך המעקב. בהשוואת המדדים לפני ואחרי הטיפול, ב-28 חולים תועדה עליה באחוז שיא צריכת חמצן צפוי (p<0.0001), שיפור בשיא צריכת חמצן (p<0.0001) ויכולת גופנית טובה יותר במהלך המעקב (p<0.0001).
בחולים עם צריכת חמצן מקסימאלית יציבה או בשיפור מחלת הלב הייתה בשלב פחות מתקדם בתחילת המחקר (p=0.046).
ממצאי המחקר מעידים על חשיבות אבחנה מוקדמת של קרדיומיופתיה על-רקע ATTR, כאשר טיפול ב-Tafamidis עשוי לשפר יכולת גופנית, בפרט עם התחלת טיפול בשלב לא מתקדם של המחלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!