ממחקר פרוספקטיבי חדש עם תקופת מעקב של 22 שנה, שפורסם במהדורת יולי של Diabetes Care, עולה כי לסוכרת 1 ו-2 יש קשר עם עליה משמעותית בסיכון לשבר בירך בנשים, דבר המדגיש את הצורך במאמצי מניעה באוכלוסיה זו.
עליה בסיכון לשבר בירך לא נחשבה באופן מסורתי כתוצאה של סוכרת, אך מחקר זה מראה, שפרטים עם סוכרת 1 ו-2 נמצאים בסיכון מוגבר לנפילה ולשבר בירך למרות משקל גדול יותר לעומת נבדקים בקבוצת ביקורת ללא סוכרת.
ממצאים אלה מבוססים על מידע מ-109,983 נשים בין הגילאים 34-59 שנה בין השנים 1980-2002. הנשים תוחקרו בנוגע להיסטוריה ולטיפול בסוכרת שלהן ולגבי גורמי סיכון פוטנציאלים אחרים לשבירת הירך.
בהשוואה לנשים לא סוכרתיות, הסיכון היחסי המתוקנן לגיל של שבר בירך היה 7.1 בנשים עם סוכרת סוג 1 ו-1.7 בנשים עם סוכרת סוג 2.
לאחר תקנון נוסף ל-BMI, עישון, פעילות גופנית, מצב מנופאוזלי, שימוש בהורמונים פוסט מנופאוזלים וצריכה יומית של סידן, ויטמין D וחלבון, הסיכון היחסי הרב משתנים לשבר בירך היה 6.4 בנשים עם סוכרת סוג 1 ו-2.2 בנשים עם סוכרת סוג 2.
המנגנונים בהם סוכרת יוצרת אפקטים שליליים על הסיכון לשבר בירך אינם ידועים עדיין. מנגנונים אפשריים כוללים : BMD נמוך, איבוד משקל, חמצת מטבולית והיפרגליקמיה בחולי סוכרת סוג 1, בעוד שאיבוד ראייה ונוירופתיה יכולים להיות חשובים יותר בסוכרת סוג 2.
הסיכון היחסי לשבר בירך עולה יותר עם משך ארוך יותר של סוכרת סוג 2. למי שיש סוכרת סוג 2 ל-12 שנים ויותר, יש קשר לסיכון יחסי מתוקנן של 3.1 לשבר בירך בהשוואה לחולים לא סוכרתיים.
הסיכון היחסי לשבר בירך גם עולה עם טיפול באינסולין. הדבר יכול להיות אינדיקטור לתהליך מחלה קשה יותר מאשר להיות תורם ישיר לשבר בירך. מצד שני, לאינסולין יש אפקט אנבולי על העצם. התפקיד של אינסולין בסיכון לשבר אינו ברור עדיין ויש צורך במחקרים נוספים.
תוצאות מחקר זה מדגישות את הצורך באסטרטגיות מניעה לנפילה ולשבר בחולי סוכרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!