מחקר ישראלי שפורסם השבוע ע”י כותב שורות אלה, בעיתון בריטי ידוע (Age and Ageing ) משפר את הבנתנו בנושא ה- PEG ומקל על קבלת ההחלטה לגבי החדרתו.
ידוע כי זקנים רבים סובלים מתת-תזונה, בעיקר משתי סיבות עיקריות:
מחקרים לגבי קושי בבליעה, הראו תועלת ל- PEG מול זונדה. לגבי קושי באכילה עקב דמנסיה, לא בוצעו מחקרים פרוספקטיביים מבוקרים עד היום עקב הבעיה המוסרית.
קשה לקחת חולים שלא מסוגלים לאכול ולתת להם לרדת במשקל בלי טיפול עד שימותו. מצד שני, עבודות תצפית הראו שחלק ניכר מהחולים הדמנטים מתים זמן קצר לאחר החדרת ה- PEG (בין 20% ל- 50% תמותה תוך חודש).
ברור לכולם שההחדרה עצמה היא פעולה פשוטה וקלה שאיננה הגורם לתמותה. המחשבה שעמדה מאחורי קיום המחקר היא שמדובר למעשה בחולים קשים מאד, כך שאם ניתן היה לזהות אותם מראש, אפשר היה לוותר על החדרת ה- PEG, וכך היינו חוסכים להם פעולה חודרנית מיותרת, ולמערכת הבריאות – כסף.
במחקר הנוכחי נערך מעקב אחרי 674 חולים לאחר החדרת PEG ועד למותם. האינדיקציות להחדרת ה- PEG היו 54% קושי בבליעה, 41% קושי באכילה על רקע של דמנסיה, 11% אספירציות חוזרות, 4% מצב הכרה ירוד ו- 2% ממאירות של הראש והצואר.
הגיל הממוצע היה 81 שנים, 42% גברים, כשמקור ההפניה היה מהקהילה ב- 19%, מבית חולים 36% וממוסדות לאישפוז ממושך 45%.
משך מעקב ממוצע היה 538 ימים. סיבוכים מוקדמים היו ב- 1.6% מתוכם 0.3% תמותה.
5 גורמים נמצאו בניתוח כקשורים לתמותה מוגברת לאחר החדרת ה- PEG :
החציון של תוחלת החיים אצל חולי סוכרת היה 126 ימים (הנמוך ביותר) בעוד שאצל נשים מבתי אבות הוא הגיע ל- 780 יום (p<0.001).
הנתונים הללו אינם בהכרח מצביעים על כך שאין להחדיר PEG לחולי סוכרת או לחולים מאושפזים, אולם הם נותנים לנו כלים טובים יותר להחליט בכל מקרה ספציפי, בשיתוף עם החולה או משפחתו, מהי הדרך הטובה ביותר בשבילו מבחינת אורך החיים ואיכות החיים.
Age and Ageing 2005 34(4):353-357; doi:10.1093/ageing/afi085
הערת הנהלת אי-מד: ברכות לד”ר רימון והכותבים האחרים על הפרסום המכובד בכתב העת החשוב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!