תוספת של פולאט וויטמין B12 מפחיתה את הסיכון לשברים במבוגרים לאחר שבץ, כך על פי תוצאות מחקר אקראי שפורסם בגיליון מרץ של JAMA.
שבץ מעלה את הסיכון לשברים באגן פי 2 עד 4, כותב ד”ר יושיהירו סטו מיפן ושותפיו.
היפרהומוציסטואינמיה היא גורם סיכון לשבץ איסכמי ולשברים אוסטאופורוטיים בנשים וגברים מבוגרים. טיפול בפולאט ו-mecobalamin (ויטמיו B12) עשוי לשפר היפרהומוציסטאינמיה.
במחקר כפול סמיות זה, השתתפו 628 מטופלים בגיל 65 ומעלה עם המיפלגיה רזידואלית למשך שנה לפחות לאחר שבץ איסכמי, מאפריל 2000 עד מאי 2001.
המטופלים קיבלו באקראי טיפול אורלי יומי של 5 מ”ג פולאט ו-1,500 µg (מיקרוגרם) ויטמין B12, או פלצבו כפול. מתוך 628 המשתתפים, 559 השלימו תקופת מעקב של שנתיים.
למשתתפים בשתי הקבוצות היתה רמה התחלתית גבוהה של הומוציסטאין בפלזמה ורמה נמוכה בסרום של קובלאמין ופולאט. לאחר שנתיים, רמות הומוציסטאין בפלזמה ירדו ב-38% קבוצת הטיפול ועלו ב-31% בקבוצת הפלצבו ,באופן מובהק סטטיסטי.
בקבוצת ויטמין B12 היו 10 שברים באגן ל-1,000 שנות אדם ואילו בקבוצת הפלצבו -43 שברים תוצאה זו הייתה גם היא מובהקת סטטיטית.
כלומר סיכון יחסי מתואם של 0.20 והפחתה אבסולוטית בסיכון של 7.1%. המספר הדרוש לטיפול למניעת שבר אחד באגן היה 14 , שהיא תוצאה המעידה על טיפול יעיל ביותר. כמו כן, לא נצפו תופעות לוואי משמעותיות בקבוצת הטיפול בהשוואה לפלציבו.
במאמר מערכת, מציעים קבוצת חוקרים מהולנד זהירות בפירוש ממצאים אלו מפני שהם מוגבלים בכלליות, הכוח היחסי נמוך, והשפעה אפשרית של מחלות אחרות קשורות עם רמות גבוהות של הומוציסטאין.
כותבי מאמר המערכת תוהים אם ניתן להשיג השפעה דומה בחולים אחרים עם סיכון גבוה לשברים (היינו לאוו דווקא עם רקע של שבץ) ומגיעים למסקנה שניתן לבדוק רק באמצעות מחקרים נוספים. עם זאת, לאחר דיווח על תצפית אשר מצאה קשר בין רמות הומוציסטאין לסיכון לשברים לפני פחות משנה, תוצאות אלו תומכות בקשר סיבתי. עם זאת, הוכחה סופית של הסיבתיות תגיע מהבנת המכניזם הביולוגי של קשר זה.
הערת המערכת: המחקר הזה מחדד לנו מס’ הארות, בא’…
אחד אנשים עם רקע של שבץ בעברם הם בסיכון מוגבר לשברים אוסטיאופורוטים, ולכן יש מקום למעקב וטיפול מניעתי הולם בהם.
שניים טיפול בפולאט ו-B12 הפחית את הסיכון לשברים אלה באוכלוסיה תוך כדי זה שהטיפול גם הוריד את רמות ההומוציסטאין.
מכאן, שיש בהחלט מקום לשקול טיפול מונע זה בחולים לאחר שבץ.
באשר לאוכלוסיה הכללית הנמצאת בסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים ללא קשר לשבץ קודם, נראה שיש הגיון שמטופלים, ובעיקר מטופלות, שלהן רמות גבוהות של הומוציסטאין, יוכלו להנות מטיפול זה שיפחית את רמות ההומוציסטאין שלהם.
הפחתת ההומציסטאין תשיג ככל הידוע תועלת בכל מקרה, גם בהקשר הקרדיווסקולרי וגם בהקשר של הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים. אמנם גישה זו צריכה להבדק מחקרית, אך לאור העדר תופעות הלואי והבטיחות הגבוהה של הטיפול, נראה שיש בהחלט מקום לשקול אותו.
Effect of Folate and Mecobalamin on Hip Fractures in Patients With Stroke, Yoshihiro Sato JAMA. 2005;293:1082-1088, 1121-1122
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!