דרכים שונות מנוצלות על מנת לתרום לפתרון בעית ההשמנה שהוגדרהכמחלה אפידמית.
בין הדרכים השונות נוקבים גם בשימוש במקורות של צמחי מרפא המיוצרים מאבקות שונות המתקבלות מפירות שונים בצורת תוספי מזון. תוסף מזון פופולארי המכונה SuperCitriMax מופק מפרי קטן בצבע סגול מצמח הנקרא ,Garcinia Cambogia (ראה תמונה).
הגדל בצורה טבעית בהודו ובדרום-מערב אסיה. הפרי הוא סוג של דלעת ומכיל חומר שנקרא מלח פוטסיום-קלציום של hydrocitric acid.(HCA)
החומר ידוע כחומר משמר וכתבלין, ניסויים הראו שתוסף זה מעכב סינתזה של שומנים ומפחית צריכת מזון.
המנגנון באמצעותו תוסף זה פועל, הוא יכולתו להוות מעכב תחרותי לאנזים,ATP Citrate lyase המקטלזת הפיכה של ציטרט וקואנזים A לאוקסלואצטט ואצטיל – COA, בכך נחסם מסלול הסינתזה של חומצות שומן וכולסטרול. המלח קלציום / אשלגן-HCA מסיס וזמין בגוף.
כאשר נעשו מבחני רעילות בבע”ח הראו אפקט קטן מאוד. מתן (כמעט כרוני) דרך הפה לחולדות דוזות של עד 2,500 מ”ג / ק”ג / ליום לתקופה של 90 יום, היתה ירידה משמעותית במשקל הגוף וכן בצריכת מזון וללא כל תופעות לוואי.
מחקרים רבים הראו שלתוסף זה אין השפעה על פוריות וגם לא על התפתחות, גם לא נמצא לו אפקט מיטוגני.
במחקר שנערך לאחרונה ב- 90 שמנים אשר קבלו מלח HCA, היתה ירידה במשקל גוף, BMI, רמת הליפטין בדם, LDL, TG וסה”כ כולסטרול. נמצא גם שחומר זה מעודד הפרשה בשתן של תוצרי חמצון שומן ורמת הסרטונין בדם עולה.
על מנת להבין את מנגנון הפעולה לעומק, נעשה מחקר בחולדות אשר קבלו למשך 8 שבועות דוזה נמוכה של HCA. רקמת שומן בטנית הורחקה למצוי .RNA
נערכה אנליזה של ,Mincroarray Genechip התוצאות לכך אומתו על גנים סלקטיביים תוך שימושב- PCR Read time, אצל חולדות שקבלו את HCA ובטאו ירידה במשקל אשר לוותה בביטוי נמוך של ליפטין בשומן הבטני.
אנליזה של microarray הראתה שגנים ספציפיים רגישים ל- HCA היו בהתאמה לירידה במשקל. חלבון נוקליארים ומיטוכונדרליים לא נפגעו, אשר כמובן מאשרים את הממצאים על בטיחות השימוש בתוסף זה. אפיון פונקציונלי של הגנים הרגישים ל- HCA הראה upregulation של גנים המקודדים לרצפטור לסרטונין. זה כמובן מרמז על האפקט של HCA בוויסות תיאבון (במקרה זה עיכוב).
אינפורמציה זו מלמדת על היכולת של מלח HCA בטיפול בוויסות משקל גוף ע”י מודולציה של גנים פונקציונלים.
נכון ש- HCA לא נמצא כטוקסי ואף לא לגרום לתופעות לוואי, אך זה לא נבדק בנשים בהריון, או במצב של הנקה. הייתי כמובן ממליץ לא למהר להשתמש במקרה זה.
לקריאה נוספת
1. Roy S, et al., Gene Expression 11: 251-262, 2004.
2. Soni MG, et al., Food and Chemical Toxicology 42: 1513-1529 (2004).
3. Shara M, et al., Molecular and Cellular Biochemistry 260: 171-186 (2004).
4. Preuss HG, et al., Diabetes, Obesity and Metabolism 6: 171-180 (2004).
5. Preuss HG, et al., Nutrition Research 24: 45-58 (2004).
6. Shara M, et al., Molecular and Cellular Biochemistry 254: 339-346 (2003).
7. Ohia SE, et al., Molecular and Cellular Biochemistry 237: 129-136 (2002).
8. Ohia SE, et al., Research Communications in Molecular Pathology and Pharmacology 109: 210-216 (2001).
9. Loe YC, et al., Analytical Biochemistry 292: 148-154 (2001).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!