גלאוקומה פקטורים מורפולוגיים המנבאים התפתחות דימום בדיסקה בגלאוקומה

דימומים דמויי להבה – Flame-shaped או דמויי שבב – splinterlike בגבול עצב הראיה הינם סימן אופייני המרמז על נזק לעצב הראיה. ממצא זה נראה רק לעיתים נדירות בעיניים נורמליות וב- 4% עד 7% בעיניים עם גלאוקומה. בגלאוקומה מוקדמת דימומים אלה ממוקמים בגבול הדיסקה הטמפורלי התחתון או הטמפורלי העליון. הם מלווים בדפקטים ממוקמים בשכבת סיבי העצב – nerve fiber layer של הרשתית, notches בשוליים הנוירו-רטינליים של הדיסקה וחסר פרימטרי.

החשיבות האבחנתית של של דימומים בדיסקה מבוססת על התצפית שהם נראים רק לעיתים נדירות בעיניים נורמליות, שהם לרוב מרמזים על נזק גלאוקומטוטי לדיסקה, גם אם אין פגיעה בשדה הראיה ומהווים סימן להתקדמות הגלאוקומה.

מחקר שבוצע בגרמניה הציב כמטרה להעריך אילו מאפיינים מורפולוגיים של ראש עצב הראיה מהווים גורמי סיכון להתפתחות דימום בדיסקה בחולים עם גלאוקומה כרומית פתוחת זוית. (4)

המחקר בוצע בשיתוף פעולה בין חוקרים מ-

; Department of Ophthalmology and Eye Hospital, University Erlangen-Nurnberg Department of Ophthalmology and Eye Hospital, Faculty of Clinical Medicine Mannheim, University of Heidelberg and Institute of Medical Informatics, Biostatistics, and Epidemiology, Benjamin Franklin School of Medicine, Free University of Berlin

המחקר היה קליני, פרוספקטיבי והשוואתי. הוא כלל 432 עיניים של 281 חולי גלאוקומה פתוחת זוית. משך המעקב הממוצע היה 38.8 חדשים. החולים חולקו לקבוצות שלהלן: 38 חולים 8.8% עם דימום לדיסקה במהלך המעקב, 42 חולים 9.7% ללא דימום אך עם איבוד שוליים כסימן של התקדמות גלאוקומה, וקבוצה יציבה ללא הממצאים האלה במהלך המעקב שכללה 352 חולים 81.5%. בוצעו צילומי צבע סטריאו של הדיסקות של כל החולים, אשר עובדו באופן קווליטטיבי ומורפומטרי.

בצילומים הראשונים נמצא שהשוליים הנוירורטינליים צרים יותר באופן משמעותי 0.03 > P ואיזור אטרופי פרה-פפילרי במיקום טמפורלי תחתון היה באופן משמעותי גדול יותר 0.03 > P בקבוצה עם דימום לדיסקה בהשוואה לקבוצה היציבה. שתי קבוצות אלה לא היו שונות משמעותית בגודל וצורת הדיסקה, עומק הקיעור,איזורים אחרים של אטרופיה פרה-פפילרית וקוטר כלי הדם של הרשתית. אנליזה מולטי-וריאנטית נמצא שרק שטח השוליים הנוירו-רטינליים היה המנבא המשמעותי היחיד להתפתחות דימום לדיסקה. לא נמצא כל הבדל סיגניפיקנטי בין קבוצת הדימום לקבוצת איבוד השוליים ללא דימום.

מתוצאות מחקר זה התברר שבגלאוקומה כרונית פתוחת-זווית, גורמי הסיכון המורפולוגיים להתפתחות דימום בדיסקה הינם שוליים צרים של הדיסקה ואולי גם איזור אטרופי פרה-פפילרי רחב בצד טמפורלי תחתון. התפתחות דימום בדיסקה איננה תלויה בגודל הדיסקה, צורתה, גודל כלי הדם של הרשתית היוצאים ממנה ועומק הקיעור.