ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעכבי SGLT-2 ואגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 הוכחו כמפחיתי סיכון קרדיווסקולרי ותמותה בקרב מטופלים עם סוכרת מסוג 2, אך תרופות אלו עדיין אינן בשימוש די הצורך בשגרה הקלינית. המחקר הנוכחי נועד לבחון את דפוסי הטיפול בתנאי עולם-אמיתי ואת הקשר לתמותה בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלה קרדיווסקולרית טרשתית.
מחקר CARDIAB (או CARdiovascular and DIABetes) כלל מדגם של 138,397 חולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלה קרדיווסקולרית טרשתית. המשתתפים חולקו לארבע קבוצות טיפול:
1. טיפול במעכבי SGLT-2 ואגוניסטים לקולטן ל־GLP-1
2. טיפול במעכבי SGLT-2 בלבד
3. טיפול באגוניסטים לקולטן ל־GLP-1 בלבד
4. ללא טיפול באף אחת מהתרופות הללו
התוצא העיקרי של המחקר היה שיעורי התמותה מכל־סיבה.
מהנתונים עולה כי מבין 138,397 חולים, 57% לא טופלו במעכבי SGLT-2 או באגוניסטים לקולטן ל־GLP-1. בשתי התרופות טופלו 17%, במעכבי SGLT-2 טופלו 20% ו־6% בלבד טופלו באגוניסטים לקולטן ל־GLP-1 בלבד.
מניתוח הנתונים עלה כי גיל מבוגר, מין נשי, מחלה קרדיווסקולרית טרשתית שאינה מחלה כלילית והיעדר מעקב מומחים למחלות לב או לסוכרת נקשרו בשיעורי טיפול נמוכים יותר.
בהשוואה לאלו שלא טופלו באף אחת משתי התרופות, שיעורי התמותה מכל סיבה היו נמוכים יותר משמעותית בחולים תחת טיפול במעכבי SGLT-2 בלבד (יחס סיכון של 0.28, רווח בר־סמך 95% של 0.27 – 0.29), אגוניסטים לקולטן ל־GLP-1 בלבד (יחס סיכון של 0.39, רווח בר־סמך 95% של 0.37 – 0.40) ובשתי התרופות (יחס סיכון של 0.17, רווח בר־סמך 95% של 0.16 – 0.18).
מניתוח רב-משתני עלה כי התוצאים הללו נותרו מובהקים סטטיסטית.
החוקרים מסכמים כי בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 ומחלת לב טרשתית, טיפול במעכבי SGLT-2 ובאגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 (במיוחד בשילוב) קשור להפחתה משמעותית בשיעור התמותה. ממצאי המחקר מדגישים את הפערים המשמעותיים ביישום הטיפול התרופתי המומלץ ובאופטימיזציה של טיפולים מוכחים בספרות הרפואית באוכלוסייה זו של חולים בסיכון גבוה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!