בקרב מבוגרים המתגוררים בגפם וסובלים מדיכאון וחרדה נרשמה עליה של למעלה מפי שש בסיכון לאובדנות, בהשוואה לאלו שגרו עם אחרים וללא ההפרעות במצב הרוח, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות למעלה מ-3.7 מיליון מבוגרים (גיל ממוצע של 47.2 שנים, 56% גברים) ממאגר Korean National Health Insurance Service בין 2009 עד 2021 במטרה לבחון את הקשר בין סידור המגורים, מצב נפשי והסיכון לאובדנות.
סידורי המגורים סווגו כמגורים לבד (במשך חמש שנים ומעלה) או מגורים עם אחרים. אבחנה של דיכאון וחרדה נקבעה על-פי תביעות NHIS.
התוצא העיקרי היה תמותה עקב אובדנות, כפי שנקבע לפי רשומות תמותה ארציות; משך המעקב הממוצע עמד על 11.1 שנים. מקרי אובדנות זוהו על-בסיס קודי ICD-10.
מהנתונים עולה כי 3% מהמשתתפים אובחנו עם דיכאון, 6.2% סבלו מחרדה ו-8.5% התגוררו בגפם. שיעורי התמותה עמדו על 6.3%, כאשר אובדנות הייתה אחראית ל-0.3% מכלל מקרי התמותה.
בהשוואה לאלו שהתגוררו עם אחרים וללא דיכאון או חרדה, בקרב אלו שהתגוררו בגפם ועם שתי ההפרעות במצב הרוח תועד סיכון גבוה למעלה מפי שש לאובדנות (יחס סיכון מתוקן של 6.58, רווח בר-סמך 95% של 4.86-8.92).
מגורים לבד בשילוב עם דיכאון לווה בסיכון גבוה כמעט פי ארבע (יחס סיכון מתוקן של 3.91), בעוד שמגורים לבד בשילוב עם חרדה לווה בסיכון גבוה כמעט כפליים לאובדנות (יחס סיכון מתוקן של 1.90).
הקשר בין מגורים לבד ובין הסיכון לאובדנות היה גדול יותר בקרב מבוגרים בגיל העמידה (גילאי 40-64 שנים) עם דיכאון (יחס סיכון מתוקן של 6.0) או חרדה (יחס סיכון מתוקן של 2.6), כמו גם בקרב גברים (יחס סיכון מתוקן של 4.32 ו-2.07, בהתאמה).
ממצאים אלו מדגישים את החשיבות בהתייחסות לסידורי המגורים בקרב מבוגרים עם דיכאון או חרדה, בפרט בקבוצות דמוגרפיות ספציפיות, דוגמת גברים ומבוגרים בגיל העמידה, כאשר מעריכים את הסיכון לאובדנות. התערבויות ממוקדות כנגד גורמים אלו הן חיוניות להפחתת הסיכון.
JAMA Netw Open, March 26, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!