טיפול מונותרפי ב- Rifaximin (לורמיקס) הפחית את שיעורי הישנות אנצלופתיה כבדית בהיקף גדול יותר, בהשוואה לטיפול ב-Lactulose בחולים עם שחמת כבד והיסטוריה של אנצפלופתיה כבדית גלויה, כך עולה מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Gastroenterology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול מונותרפי ב-Lactulose מומלץ למניעה שניונית לאחר אירוע ראשון של אנצפלופתיה כבדית גלויה. Rifaximin מומלץ רק כתוספת טיפול במקרים של אירוע נוסף.
בניתוח פוסט-הוק של שני מחקרים אקראיים השוו החוקרים את הבטיחות והיעילות של Lactulose ו- Rifaximin ב-270 חולים (גיל ממוצע של כ-57 שנים; 60% גברים; חציון MELD של 12 נקודות) עם שחמת כבד והיסטוריה של אנצפלופתיה כבדית גלויה. החולים טופלו ב- Rifaximin במינון 550 מ”ג פעמיים ביום (125 חולים) או Lactulose עם טיטרציה לשתיים-שלוש יציאות רכות ביום, עם פלסבו (145 חולים). התוצא העיקרי היה מרווח הזמן עד לאירוע אנצפלופתיה כבדית.
מהתוצאות עולה כי שיעורי היארעות אירועי אנצפלופתיה כבדית גלויה במהלך ששת חודשי הטיפול היו נמוכים משמעותית בחולים שטופלו ב- Rifaximin (23.2% לעומת 49%, p<0.0001), עם סיכון מופחת ב-60% לאנצפלופתיה כבדית תחת הטיפול ומספר נדרש לטיפול של ארבעה חולים לעומת Lactulose לבדו.
שיעורי התמותה עמדו על 1.6% לעומת 4.8% (p<0.001) עם מספר נדרש טיפול של 19 חולים (יחס סיכון של 0.048, רווח בר-סמך 95% של 0.01-0.29). לאורך עד 16 ימים לאחר הטיפול, 1.6% ו-6.9% מהחולים הלכו לעולמם, מהם שני חולים עם Child Pugh Class A, תשעה חולים עם Child Pugh Class B וחולה אחד עם Child Pugh Class C בתחילת המחקר. הישנות אנצפלופתיה כבדית הובילה להפסקת המחקר ב-36% מהמטופלים ב- Rifaximin לעומת 62.1% מאלו בזרוע הטיפול ב-Lactulose.
החוקרים מסכמים וכותבים כי תועד שיעור נמוך יותר משמעותית של אירועי הישנות אנצפלופתיה כבדית גלויה עם Rifaximin לעומת Lactulose בחולים עם היסטוריה של אנצפלופתיה כבדית גלויה. טיפול ב- Rifaximin עשוי להיות מלווה בשיעורי הישרדות טובים יותר, נסבל טוב יותר ומהווה טיפול הולם באוכלוסיית חולים נבחרת.
מתוך כנס ה-ACG
לידיעה ב-Healio
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!